ארגון העיתונאים תקף את ההחלטה למנות את שמאלוב-ברקוביץ' ליו"ר המועצה. בהודעתם נכתב כי "במקום עצמאות ואיזון בגוף רגולטורי מרכזי, הממשלה ממשיכה לקדם מינויים בעלי אופי פוליטי, באופן שמערער את אמון הציבור ופוגע בחופש העיתונות. מהלך זה מצטייר גם כמהלך של נקמנות כלפי גורמים בתקשורת שאינם מיישרים קו עם עמדות השלטון".
אבל בממשלה הנוכחית, כישלון מקצועי איננו מכשול. לפעמים הוא אפילו יתרון. כי הקריטריון האמיתי איננו ניסיון, הישגים או עצמאות מחשבתית - אלא נאמנות פוליטית.
השיטה של נתניהו וקרעי פשוטה ושקופה. כשהחקיקה להשתלטות על התקשורת מתעכבת או נתקלת בהתנגדות ציבורית ומשפטית, הם עוברים למסלול עוקף: להשתלט מבפנים באמצעות מינויים. במקום לשנות את כללי המשחק, ממנים אנשים שיבטיחו שהתוצאה תהיה אותה תוצאה.
וזה בדיוק מה שמדאיג כל כך ברצף המינויים הזה. תקשורת חופשית לא נעלמת ביום אחד. אף אחד לא סוגר מחר בבוקר ערוצי טלוויזיה. זה קורה לאט יותר, בשקט יותר, דרך מינויים, לחצים, שינויי רגולציה והפיכת שומרי הסף לאנשי אמון. עוד יו"ר מקורב, עוד מועצה פוליטית, עוד "רפורמה" שנשמעת טכנית אבל נועדה לרכז כוח.
לכן הצו של השופט שטיין הוא רגע חשוב כל כך. לא בגלל אדם כזה או אחר, אלא משום שהוא מסמן שגם בתוך המערכת יש מי שמבינים את חומרת האירוע. כשאפילו שופט שמרן, כזה שהימין ראה בו "משלנו", עוצר את המהלך ומורה על דיון דחוף - אולי הגיע הזמן שגם הציבור יבין: זה כבר לא ויכוח רגיל על מינויים. זה מאבק על דמותה של התקשורת הישראלית במדינה דמוקרטית, ועל השאלה האם היא תישאר חופשית - או תהפוך לעוד מערכת שמשרתת את השלטון במקום לפקח עליו.
התרעות פיקוד העורף