ובכל זאת, נחו עיניי די במקרה על פרויקט שעשו בשבועיים האחרונים בחדשות 12, על איך תיראה ישראל כשתהיה בת 100. באופן מפתיע זה תפס אותי. אולי כי בפעם הראשונה זה הרבה זמן לא פמפמו לי שנאה וקיטוב, לא את הקצוות של הקצוות ולא אסונות פוטנציאליים, אלא דווקא את המיינסטרים הרגוע והמייצג את החיים עצמם ולא את מה שבדרך כלל מוצג בתקשורת. שורות האמצע.
האנשים האמיתיים בישראל, אלה שקולם כמעט אף פעם לא נשמע, כי הוא לא מייצר רייטינג והתלהמות, הוא לא גורר מריבות בטוויטר ולא מרים להנחתה ללינצ'ים ברשת. לכאורה, ההפך הגמור מכל מה שהתרגלנו לחשוב ש"עובד" בתקשורת.
היה נחמד לגלות, ולא שלא ידעתי, שלא רק בסביבה הפרטית והמוכרת שלי אפשר לא להסכים על עמדה פוליטית ולחיות יחד בשלום. גיליתי שאפשר להיות בעלי אידיאלים מנוגדים לחלוטין ועדיין להישאר חברים טובים, ואפילו לדבר על זה בנחת. אפשר להחליט לא להצביע בבחירות מתוך מחאה או להצביע למועמד לא פופולרי בלי לזכות למבטים שיפוטיים מכל עבר. היה נחמד לראות זוגות שיודעים לצחוק על השוני ביניהם ולשים הכל בצד כשצריך. וגם כשלא צריך.
אחרי הצפייה חשבתי לעצמי כמה עצוב שזה מרגש אותי ומשמח אותי. כמה נדיר נהיה המראה של אנשים שמקשיבים זה לזה בלי לצעוק ולשנוא ולהתלהם. בלי פמפום של זעם, אלימות וייאוש אינסופי שניתז מהמסך, ואיך הגענו למצב שבו עצם האפשרות לחיות כאן יחד, למרות חילוקי הדעות, נראה כמעט כמו חזון אוטופי ושאת כל הפוקוס שלנו אנחנו תמיד שמים על הקיצון, על הטוקבק הרעיל, על הבוט האלים ועל האלימות ולא על המיינסטרים, שתכלס יכול לחיות בשלום עם האחר.
וזה אולי הדבר שהכי מפחיד אותי בישראל של היום. לא האיראנים, לא הטילים וגם לא האלימות הרנדומלית המכרסמת, אלא השאלה איך הצלחנו להתרגל לשנוא כל כך מהר. איך נהיה כאן כל כך קל למחוק בן אדם רק כי הוא חושב אחרת ממך. איך יכול להיות שבמדינה כל כך קטנה, שבה כולם מכירים את כולם דרך מישהו, הופכים לזרים מוחלטים ברגע שנוגעים בפוליטיקה.
אולי זה באמת נשמע קלישאתי לדבר על אחדות וביחדנס וכל הג'אז הזה, כי גם בעיניי המילה הזאת כבר איבדה עומק וקצת נשחקה מרוב שימוש. אבל לפעמים קלישאות נשחקות דווקא כי יש בהן אמת, ואני עדיין רוצה להאמין שהרוב כאן, הרוב הדומם, השפוי, זה שלא צורח באולפנים ולא מנהל מלחמות בטוקבקים, זה שלא נמצא בקצוות ואלה שפשוט נקרא להם "אנשי האמצע" פשוט רוצים לחיות ביחד. לא להסכים על הכל, אלא להסכים שיש פה מקום לכולם.
התרעות פיקוד העורף