המראיינים לא היססו לגעת בנקודות הרגישות ביותר, והעלו את השאלה הבלתי נמנעת שמסעירה את המערכת הפוליטית: האם התיעוד האינטימי הזה הוא למעשה פלטפורמה להזנקת מועמדותו של איזנקוט לראשות הממשלה? כאשר נשאל שני באופן ישיר האם התוכנית עשויה להצטייר כ"סוג של קמפיין לאדם שיהיה ראש ממשלה?", הוא השיב באופן נחרץ והבהיר את הגבולות העיתונאיים: "התפקיד שלנו כעיתונאים הוא להביא לצופים שלנו את החומרים שמהם הם יכולים לקבל החלטה. אנחנו מנסים להביא תיעוד שהוא בלתי אמצעי - לא מסר מפרומפטר או ריאיון מוקפד שנעשה בשידור חי והרבה פעמים בכלל לא נעשה, אלא לתת חומר כדי שאתה תחליט, וזו מהות העבודה העיתונאית".
האתגר הגדול שעמד בפני המערכת לא היה רק הגישה הבלתי מוגבלת, אלא גם השמועות הבלתי פוסקות על העתיד הפוליטי של הרמטכ"ל לשעבר. שני הרחיב על המורכבות הזו: "אצל איזנקוט הסיפור מורכב. לקחת אדם שכולנו מכירים את הסיפור שלו ולהפוך למישהו שתחשוב שיכול להיות ראש ממשלה, תרצה שיהיה ראש הממשלה שלך. הסיפור של ראש הממשלה נאמר בסביבה של איזנקוט, וזו אחת השאלות המסקרנות בפוליטיקה הישראלית".
במהלך הריאיון, המראיינים אתגרו את הבמאי לגבי מידת החרטה של איזנקוט על החשיפה יוצאת הדופן, ולגבי המניעים האמיתיים שלו לפתוח את חייו בצורה כזו בפני המצלמות. שני בחר שלא להיכנס לשיקולים הפוליטיים, והתמקד באחריות המקצועית שלו: "אני מחכה לראות מה יהיו התגובות אחרי השידור הערב, כי לדעתי יהיו הרבה דעות ופרשנות על העניין. אני לא מתעסק מה המוטיבציה שלו, אני יודע מה המוטיבציה שלי - להיות שם בכמה שיותר מקומות שאני יכול להיות כדי להביא את מה שראיתי בעיניים לצופים של 'עובדה'. זה מה שמעניין אותי ומעסיק אותי. אני יודע שיש סיבה למה נתנו לי להיכנס, ויש סיבה למה חוששים בדרך כלל להכניס מצלמות".
התרעות פיקוד העורף