העליון קבע כי נוכח חשיבותו הציבורית של הערך המוגן של חופש העיתונות, ההגנה על חומרים עיתונאיים בשלב החקירה הפלילית תיעשה בהליך דו-שלבי.
בשלב הראשון, ככל שהמשטרה מבקשת לקבל צו לקבלת חומרים המופנה כלפי עיתונאי, על בית המשפט לעמוד באופן דווקני, תוך הקפדה יתרה, על התנאים הנדרשים לשם כך. בין היתר, הובהר כי על המשטרה לבסס את הרלוונטיות והנחיצות של החומרים המבוקשים לצרכי החקירה, ובכלל זה להראות כי מוצו פעולות חקירה אחרות בטרם התבקש הצו.
בשלב השני, אם המשטרה עמדה בנטל המוטל עליה במסגרת בקשת הצו – יוכל העיתונאי לטעון כי החומרים המבוקשים מוגנים על ידי חיסיון עיתונאי. עד כה, הכירה הפסיקה בחיסיון עיתונאי בעיקר ביחס לזהּות המקור וביחס למידע אשר עלול לחשוף את זהות המקור.
על רקע קביעות אלה, נקבע כי בקשת המשטרה בעניינו של אסנהיים אינה עומדת בתנאים למתן צו נגד עיתונאי בהתאם לרף הקפדני הנדרש. כך, בין היתר, צוין כי בקשת המשטרה הייתה רחבה וכוללנית יתר על המידה, ולא הוכחה הרלוונטיות של כלל החומרים המבוקשים; כי המשטרה שינתה לאורך ההליך את הטעמים שבגינם ביקשה את החומרים, באופן שפגם בטענתה בדבר נחיצותם; וכי ספק אם נעשו די פעולות חקירה בטרם התבקש הצו.
משנמצא כי המשטרה לא עמדה בתנאים הנדרשים, קבע בית המשפט העליון כי על המשטרה להגיש בקשה חדשה בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסק הדין – שבה יובהר באופן מספק מהם החומרים הרלוונטיים לטעמה מתוך כלל חומרי הגלם, ולשם מה הם נחוצים. מטעמי יעילות דיונית, נקבע כי הבקשה החדשה תוגש לבית המשפט העליון, ולאחר שתינתן לאסנהיים זכות תגובה, תוכרע הבקשה המתוקנת.
התרעות פיקוד העורף