בצבא איבד אלמוג, מאז היותו טירון בצנחנים ועד שהגיע לדרגת אלוף כמפקד פיקוד הדרום, חיילים וקולגות קרובים. אלמוג מעולם לא נכנע לצער ולא הרים ידיים. הוא התאבל, קם מצערו והמשיך הלאה. בשנת 2006, לאחר שהשתחרר מצה"ל, הקים אלמוג סמוך לאופקים שבנגב כפר שיקומי ייחודי בשם "עדי נגב - נחלת ערן", ע"ש בנו ערן. הכפר התרחב במשך השנים ובמרכזו פועל גם מרכז רפואי המעניק שיקום גם למבוגרים לאחר פגיעות מוח, תאונות, שבץ, קטיעות ועוד. אלמוג מדבר שוב ושוב על הרצון לא להשאיר איש מאחור, כשבראשו, כפי שהוא מספר לסימה קדמון, מהדהד בלי הפסקה הזיכרון על אחיו ערן שהושאר למות בשטח. ערן בנו, שהתגורר בכפר, נפטר שם ממחלת ריאות קשה ונדירה. בדרכה העדינה והמופלאה מוליכה אותו סימה קדמון אל פינות חייו הקשות יותר, הסובבות סביב בנו המנוח ערן, ואלמוג, לא בכל רגע אדם רהוט, משתף עימה פעולה, ולא פעם נכנע לכאב שבתוכו ועיניו מתחילות לדמוע.