ושני דברים נוספים מתגלים - ניו יורק עתידה להיחרב בקרוב בעקבות פיצוץ גרעיני. וגם רוצח, שהגיע ככל הנראה מהעתיד, עובר בין בעלי הכוחות המיוחדים הללו ורוצח אותם. הרעיון - לזהות את היכולות ולהבין מה קורה כאן ואיך למנוע את האסון - בהחלט יפה. אלא שכאן מתחילה הצרה. התהליך שעובר כל אחד מהם עד שהוא מבין שניחן בכוח מיוחד, והקושי המובן להסביר זאת לסביבתם הרגילה, מעורב גם במשפחתולוגיה לא פשוטה שבה כולם מעורבים.
אז ככה נראה פרק אופייני בסדרה: קצת סיינס פיקשן, מישהו עף באוויר, מישהי נפצעת באורח קשה והפצע חולף תוך שניות, ועשרות דקות והרבה פנים עצובים בענייני משפחתולוגיה. והנה עוד פרק: מישהו קורא מחשבות, יפני מעתיק את עצמו למנהטן, משפחתולוגיה עצובה, והלאה לפרק הבא.
וכן הלאה והלאה. בתחילה הצופה כמובן סבלני. זו רק, כאמור, ההתחלה. אבל הפרקים חולפים ומתברר שכלום לא מתפתח. שוב ושוב ושוב מתחבטים המיוחדים בגילוי כוחותיהם, שוב ושוב סביבתם מתבלבלת, העצב המשפחתי אין לו סוף, עלילות משנה שנסגרו כבר לפני פרקים נפתחות מחדש. גיבורים שעצבונם כבר חלף נעצבים לפתע מחדש. פתאום מרגיש הצופה שמטפס בו רצון בלתי נשלט לצרוח. די, די כבר, זועקת נפשו, כבר ראינו את זה, תזוזו כבר הלאה. אבל "גיבורים" ממשיכה איתנה וחסרת רחמים באותה דרך, גיבוריה נתקלים באותן בעיות - באופן אישי אני כבר בפרק 12 והסדרה פשוט נמאסה עליי. מי שיצר את הסדרה הזו הוא אדם רע. הוא נשלח לעולם לשחת את זמנם של אנשים. במאמץ שלחתי יד יגעה אל השלט והסתלקתי מ"גיבורים". איני יכול יותר.
התרעות פיקוד העורף