נדמה שמפיקי הומלנד, לא יכלו לבקש פתיחה בעיתוי כ"כ אקטואלי עבורם, עת שמטוסי ארה"ב חגים להם מעל גבולות מדינות בעייתיות ובאפגניסטן ישנה הרגשה של כאוס (ארבעה פיגועי התאבדות בשבוע שעבר), ממש כמו בסדרה עצמה.
שני פרקים ברצף שוגרו לחלל העולם בכדי לפתוח את העונה הרביעית של אחת הסדרות המעוטרות ביותר, שתיאלץ השנה להראות שיש עוד בסיס לעבודה שלה ללא הג'ינג'י, שנשאר לו תלוי ברחבי בגדד, אך השאיר מזכרת אחת כדי לאותת שהוא עדיין לא עוזב אותנו, לפחות מבחינת הזיכרון.
אז מה היה לנו? נדמה שמפיקי הסדרה הלכו על הדברים הקטנים שגרמו לנו להתמכר. אקשן במינון, סיפור שנבנה, סצנת אמבוש נהדרת, וקרי מתיסון אחת, שהולכת לבלות על המסך שלנו הרבה מאוד זמן.
הסיפור, שמתפתח אי שם בארץ רחוקה ("זאת אפילו לא מדינה, אלה ראשי תיבות", כפי שאמר אדון CIA לוקהרט) נבנה דווקא באמצעות דמות לא ממש מוכרת, שאומנם מצליחה להוריד מבוקש (ואיתו עוד 40 בני משפחה בחתונה) וזוכה ב-15 דקות הלחימה שלה, אבל אז מוצאת את עצמה בסצנת "קפד ראשו" עד להוצאתו להורג ע"י ההמון.
הומלנד אף פעם לא המריאה בצורה מרשימה מההתחלה, אבל לזכות היוצרים ייאמר שכאשר הפרק המאסיבי מגיע באמצע הסדרה, הוא פשוט מטיס את אוהבי הסדרה קדימה (כמות השיחות בעבודה/בפייסבוק יעידו עד כמה היה הפרק טוב). אין ספק שזאת שנת המבחן הגדולה ביותר של הסדרה הזאת. בין אם הסטודנט לרפואה שמתכנן משהו מפוקפק לבין קווין, שהופך להיות מאוד דומיננטי עד כדי כך שהוא כבר מקבל את הסצנות שלו לבד, משהו חדש צריך לקרות, ובכיוון שונה לחלוטין מבנאליות "בלק הוק דאון". והבמה כולה של גידי רף ושותפיו.
אז מה אנחנו יכולים להסיק בינתיים? קרי חוזרת לחיינו חשדנית מתמיד, בעיקר כלפי הייצור הקטן שהיא מנסה להתכחש אליו. הפעם היא די רחוק מהבית באפגניסטן, מנסה לגרום לשעון החול האפגני לעבוד לפי הקצב שלה. שאלות של מוסר שתוקפות אותה, וניסיון לחשוף את הבוגד הגדול בסוכן 15 דקות התהילה מתערבבות עם הגעגוע הקטן לברודי והטבעת היגון בעבודה. זאת העונה של קרי - עליה פשוט תקום ותיפול הסדרה הזאת.
סול, קרוב-רחוק במסגרת העסקית חי לו בשלווה ולא ברוגע בניו יורק, ונדמה ששלוש הדמויות (קרי-קווין-סול) שימשכו את העונה הזאת קדימה לא ממש נראות מרוצות או מאוזנות. סימן טוב לכך שבקרוב הם כנראה יחזרו לשתף פעולה.
התרעות פיקוד העורף