עשור למותו של הסופרמן האמיתי, כריסטופר ריב

ריב עזב אותנו לפני עשר שנים בדיוק, באוקטובר 2004. הוא היה בן 52 בלבד במותו. אבל חייו הסתיימו, כואב לומר זאת, תשע שנים קודם לכן, כשנפצע בתאונת רכיבה. סופרמן, הכל יכול, חסר הפחד, נפל מסוס, ספג מכה עזה בחוט השדרה וסבל עד יום מותו משיתוק בידיו וברגליו. זה היה כל כך אירוני וכל כך בלתי נתפס, עד שכל מה שיכולנו לעשות הוא לשתוק.

ריב נולד ב-1952 בניו יורק. אמו, ברברה הייתה עיתונאית. אביו, פרנקלין, כתב פרוזה ושירה ועסק גם בהוראה. אבל הארומה האינטלקטואלית שבביתם לא הספיקה כדי לקיים חיי משפחה יציבים והשניים התגרשו במהירות. ברברה עברה עם כריסטופר הקטן ואחיו בנג'מין, הצעיר ממנו בשנה, לניו ג'רזי, וכעבור שלוש שנים נישאה בשנית לסוכן הבורסה טריסטם ג'ונסו.

ריב הקשיב, עבר באוניברסיטת קורנל, הגיע לתיאטרון בקיימברידג', התקבל לג'וליארד, שכב עם שחקנית מבוגרת, הכיר את רובין וויליאמס, ראה לא מעט תיאטרון באירופה, ולא פסח על שום קלאסיקה ממיטב המחזאות העולמית. רק שהמסלול שהחל ב"מחכים לגודו", "מראה מעל הגשר", "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים" ו"ריצ'ארד השלישי", והגיע לשיאו ב-1975, על במה אחת בברודוויי עם קתרין הפבורן האגדית, נקטע כשריב בחר לפרוש (ולהרגיז את הפבורן ההמומה).

ב-27 במאי 1995 העולם עצר מלכת. הידיעות על התאונה המחרידה בתחרות רכיבה בווירג'יניה שבה השתתף, שבגינה נאלץ לעבור ניתוח חירום כדי לחבר בין הגולגולת לצוואר לאחר ששתי חוליות שלו רוסקו, זעזעה את מעריציו וכל אדם באשר הוא.

בהתחלה ריב רצה פשוט למות. הוא ביקש מאשתו שוב ושוב לנתק אותו מהמכשירים. אפשר להבין אותו. הסבל שחווה היה לא אנושי. הוא היה חסר אונים לחלוטין, נזקק להנשמה מלאכותית, קיבל עירויי דם בלי סוף ועבר פיזיותרפיה ותרגילי נשימה שהקלו עליו בהדרגה. אבל מי שאולי הציל את חייו, לפחות לזמן מה, היה חברו מהלימודים, רובין וויליאמס, שהגיע לחדרו שבבית החולים מחופש לרופא ושאל אם אפשר לבדוק לו את הרקטום. ריב חווה שמחה וצחוק, ובחר בחיים.

בשנים הבאות יפעל במרץ, ככל שגופו הסחוט יאפשר לו, כדי להגביר את המודעות למצבם ולסבלם של משותקים, אם זה בהנחיה במשחקים הפאראלימפיים, בנאום בטקס האוסקר או אף בביקור במכון ויצמן, בטכניון ובמרכז שיקומי, כאן בישראל; הוא גם יבחר שלא לוותר על הקריירה הקולנועית, למרות הכל ואף על פי כן.

הוא השקיע במחקר בתאי גזע, המשיך לביים ולכתוב באמצעות קולו, הופיע בשני פרקים בסדרה "סמולוויל" והתארח גם בסדרה "הפרקליטים". אבל שעון הזמן עמד להיעצר. פצע לחץ הוביל לתרדמת, הלב קרס וריב החזיר את נשמתו לבורא. אשתו השנייה, דיינה מורסיני, חלתה בסרטן הריאות ומתה שנה וחצי אחריו. אבל את ההשראה שהעניק כריסטופר ריב לנו, לכולנו, ובמיוחד לחולים נואשים ולמשותקים שרצו לשים קץ לחייהם, אנחנו לא נשכח. אף פעם.