המוזיקה החסידית: עלייתם של הקינדרלעך

בסרט "כמעט מפורסמים", אומר בן דמותו של פיליפ סימור הופמן ע"ה לעיתונאי צעיר העומד לצאת לטור עם להקה על סף פריצה: "אף פעם, אבל אף פעם, אל תתחבר איתם". במקרה של "קינדרלעך" - שבעת ילדי הפלא הדתיים, ששרים בקול סופרן "בת מלך" - לצד "אדון שוקו" - ורוקדים ברייק-דאנס והיפ הופ כמו אחרון הראפרים, בשילוב יראת שמיים, זה פשוט לא ייאמן כי יסופר.

כך שבזמן ש"וואן דיירקשן" כבר מתכננים לצאת לפנסיה, ו"היי פייב" התפיידו לתוך אמיר פיי גוטמן, באוקטובר 2014, עשרות מעריצות בחצאיות ארוכות, שועטות לתוך ואן מעוטר בתמונותיהם של חברי "קינדרלעך", חבר'ה כריזמטיים ומוכשרים אחד אחד. הבוגרים יותר מגיעים מהמגזר החרדי: אייל אביב (13.5) מפתח תקווה ונתי קונסינגר (13) מחדרה. השאר דתיים לאומיים: מתן סימקיס מחשמונאים, עילאי בן שמעון (12) מנווה צוף, דויד פולבוי (10) מההתנחלות רבבה (ליד קריית ארבע) ונבו גולדברג (13), וגלעד בראל (9) - שניהם מגבעת שמואל.

"תתחתן איתי? בבקשה, תתחתן איתי", מסתערת בת 15 עם גשר בשיניים על נתי, ומראה לו תמונה שלו שהורידה מהאינטרנט. "עילאי, אין עליך, אתה מלך"; "גלעד, איזה מתוק אתה"; "בן כמה אתה, נבו?"; "אייל, הגעתי עד חברון לראות אותך" - הן צורחות, תוך שהן דופקות על החלונות בפראות, מתפרצות פנימה, ולא מפסיקות לצלם. "יואו, הלוואי שילכו כבר, אני רוצה ללכת לאכול ארטיק", אומר דוד, הג'ינגי הכי קטן בחבורה, שלא מבין מה הן רוצות ממנו, "ככה זה כל הזמן" הוא נאנח, כשהן נותנות בפלאש. כך או כך, נראה שהוא דווקא נהנה מתשומת הלב.

אני פוגשת את "קינדרלעך" בין מופע חגיגות שמחת בית השואבה בירושלים להופעה במלון כינר במושב רמות (מול הכנרת), צעדת ירושלים ומופע עם הדוד חיים בכפר סבא. יש להם, בממוצע, בין הופעה אחת לארבע - ביום. כל זה במקביל ללימודים בבית הספר, חוגים וכיו"ב.

"אתמול סגרו לנו אירוע ענקי בשמחת בית השואבה בירושלים. "ציפינו ל-5,000 איש, והגיעו 20 אלף לראות את ה'קינדרלעך'. המשטרה סגרה את האירוע, והקהל ממש התאכזב, אבל ה'קינדרלעך' ממש התרגשו שכל כך הרבה אנשים באו לראות אותם. ברוך השם שהכל נגמר בשלום. ילדים בקהל נמחצו על הגדרות. זה היה יכול להיות כמו אסון ערד".

בינתיים הילדים עובדים על כוריאוגרפיה לשיר חדש בחזרה לחוצה במיוחד. "תפסיקו לעשות את זה כמו נחנחים!" מרעימה עליהם הכוריאוגרפית את קולה. "תעשו את זה כמו שצריך! כמו ראפרים, טאק טאק! מבנה!". הם מנסים לשמור על ארשת רצינית תוך כדי שעושים את התנועות, בתוך מה שנראה כסצינה הלקוחה מינימום מהסרט "תהילה", בהנחה שלירוי גר בהתנחלות ביהודה ושומרון ולא בהארלם.

"למה אי אפשר לשמור על מבנה נורמלי?" צועקת הכוריאוגרפית, "סתמו עכשיו. סתמו אמרתי!". בדרך להופעה הבאה הם משתחררים, וטוענים שהיא כמו אחות ואמא בשבילם, "אבל קצת עצבנית כשאין זמן".