לא שולל לחזור להוליווד: אקי אבני פותח פרק ב'

27 שנים אחר כך, זה בדיוק מה שקרה, כשאבני נבחר לשחק את גאלגר בהצגה המבוססת על הסרט שעלתה לאחרונה בתיאטרון הבימה. אבל אבני מבהיר: "בתיאום עם הבמאי משה קפטן נזהרתי לא לחקות אותו. זה בלתי אפשרי".

עלילת הסרט, וגם ההצגה, למי שפספס, מתמקדת בחייו של עורך דין ניו יורקי מצליח, שהופכים לסיוט מצמרר בעקבות מפגש אקראי בבר עם אלכס פורסט, רווקה המשחרת לטרף ולוכדת ללילה סהרורי אחד את גאלגר שאינו עומד בפיתוי. "האופציה לחיים אלטרנטיביים היא בעיני נושא הסרט", סבור אבני, "לפעמים אני חושב עד כמה הייתי מוכן ללכת רחוק בשביל לבדוק את האופציה הזאת. יש כאן סיכון. זה קצת כמו החטא ועונשו".

"המשפט הראשון של גאלגר בהצגה הוא: 'היו לי חיים מאושרים והיה לי כל מה שחשבתי שאני רוצה, משפחה, קריירה, מה פתאום שאזרוק הכל?' גם אני לא הייתי מסכן הכל. אם לפני 14 שנה יצאתי לארה"ב ועזבתי כאן קריירה עשירה ומלאת אופציות כדי לרעות בשדות זרים, בשדה מוקשים, באין נודע, היום לא אעשה את זה בשום מחיר. מבחינתי, שום דבר לא יוכל לסכן את קדושת הנישואים ואת האושר של בניית משפחה".

לנעליה של גלן קלוז נכנסה בעיבוד הישראלי השחקנית הוותיקה והמוערכת אסנת פישמן, אשר לה ולאבני היכרות קודמת מהסרט "הבולשת חוקרת" ומההצגה "המפקח". "המפגש החוזר עם פישמן כעת זו אחת החוויות הכי גבוהות שהיו לי בשיתוף פעולה עם שחקנית", הוא מפרגן. "היא מתגלית כפרטנרית מושלמת וכשחקנית מדהימה.

אבני בן ה-47 נמצא בימים אלה בעיצומו של פרק ב', לאחר שנישא לפני כארבעה חודשים לניקול מילר, אופנאית הצעירה ממנו בתריסר שנים, שכעת מצויה בשלבים האחרונים של ההריון. כידוע, לפרק הזה הוא הגיע כגרוש מהדוגמנית והשחקנית סנדי בר + ילד, ליאם בן ה-10.

מילר, בת למשפחה ציונית ממנצ'סטר, עשתה עלייה בגיל 12 עם הוריה, שכעבור שש שנים שבו לבריטניה. לדברי אבני, לאחר שירות צבאי היא יצאה לקריירה בינלאומית, ושבה הנה לפני שנתיים וחצי. אבני, כ"אולד סקול בוי", כדבריו, נסע עמה אל הוריה כדי לבקש מהם את ידי בתם כשמהלכיו הרומנטיים סוקרו בהרחבה בטורי הרכילות.

"אני מנסה בכל כוחי לא לשתף פעולה עם הרדידות הזאת וזילות הדעת, כשבהקשר הזה גם אנחנו, בישראל, חוטאים בגדול. זה כולל את ערוצי הטלוויזיה המסחריים", הוא אומר, "זה מביא לכך שיש שעות שבהן אני לא נותן לבן שלי לראות טלוויזיה כדי שלא יתקלקל. אני, בכל אופן, לא אשתף פעולה עם הצהוב גם אם אדרש לשלם על כך מחיר".

וכשהוא אומר שהוא לא ישתף פעולה, הוא מתכוון לזה: ב-2011 תקף אבני צלם פפרצי לאחר שזה ניסה לצלם אותו עם בת זוגו ביציאה מהצגה. זה נגמר בתלונות הדדיות במשטרה. "אומנם לא נהגתי כשורה עם אותו צלם פפרצי, שהרי אין אלימות מוצדקת, אבל כשהוא התפרץ לפרטיות שלי והטריד אותי בשעה בלתי אפשרית, לא הייתה לי ברירה אחרת", אומר אבני, "מה שהוא עשה גבל באובדן שפיות".

"יש לי לוק של גוד גאי", הוא מנסה להסביר, "בסרטים אמריקאיים לוקחים לתפקידים האלה אמריקאים וכמעט לא ילהקו אליהם מישהו זר אלא אם קוראים לו בנדרס. אין לי אנגלית של אמריקאי, אבל מצד שני אין לי לוק של מוסלמי. קצת נפלתי בין הכיסאות. אולי הייתי צריך יותר לעבוד על האנגלית. אולי היה עלי להתאמץ יותר על הקשרים שלי שם. אולי הייתי צריך להיות יותר בפוקוס. אבל הכל קשקושים. אני מאמין בקארמה, ברוחניות. דברים קורים מלמעלה בלי שנוכל להסביר אותם".

"אם תשאל אותי איך בין גיל 25 לגיל 35 הייתה לי טיסה מטורפת בקריירה, אסכים שלא הייתה לכך סיבה לוגית, כפי שאין הסבר איך בתקופה שבה הייתי בלוס אנג'לס לא עשיתי את הסרטים הגדולים. הייתי שם הראשון ולא ידעתי למה אני נוסע. איילת זורר נסעה אחרי, אבל היה לה כבר סרט עם שפילברג, שזו נקודת זינוק שונה לגמרי. השהות שם הייתה תענוג צרוף וסוג של התאווררות לאחר ההמראה המשגעת בארץ".

עם שובו מהוליווד, התמקד בעבודה בתיאטרון. לאחר שנראה היה שמצא בית חם בקאמרי עם ההצגות "לילה לא שקט", "בעל למופת", "קברט", ו"ניקסון פרוסט", חצה פתאום את הקווים להבימה. "בהבימה התחלתי את דרכי בתיאטרון ב-96' עם "סיפור הפרברים'", הוא מציין, "בשבילי זו מחמאה אדירה שתיאטרון הבימה רצה שאוביל הצגה כמו 'חיזור גורלי'. אומנם אני אוהב את הקאמרי, שתמיד ייחשב לי כבית, אבל אני עובד היכן שמעניין לי ברגע נתון. בקאמרי לא הצליחו למצוא משהו שיאתגר אותי, אז אני כעת בהבימה. שחקן צריך לעבוד וליצור. לא לעצור. אגב, בקאמרי אני עדיין ממשיך במקביל ב'קברט'".

ויש לו גם קשר אישי-משפחתי לתיאטרון הלאומי. "החלום של סבא שלי, יעקב בן ארויה, היה לשחק בהבימה", מספר אבני, "הוא היה שחקן מדהים בטורקיה, קומיקאי אדיר, רקדן סטפס, חצוצרן ומתופף. כשעלה ארצה, נסע להציע את עצמו בהבימה. מכיוון שהשכר שהציעו לו שם לא הספיק לנסיעה באוטובוס, הוא אמר שיסתדר קצת ואז יחזור. אז סבא שלי צבע מטוסים בבסיס חיל האוויר בתל נוף ולהנאתו ניגן בתזמורת מכבי האש של רחובות, וזה לא היה זה. אם הוא חלה בגיל צעיר מדי, זה בא קרוב לוודאי כתוצאה משיברון לב. נראה לי שאני מגשים את מה שהוא לא הצליח להגשים".

לאבני אין חלומות מוגדרים לגבי תפקידים. בטלוויזיה, שבה כיכב מ"תוסס" ו"טירונות" ועד "המבצר" ו"קחי אותי שרון", אין כרגע משהו על הפרק. שידורה בערוץ 10 של תוכנית הבוקר שלו עם הילה נחשון, "סדר יום חדש", הופסק, והשידורים החוזרים שלה נטחנים עד לזרא.

באחרונה נצפה על המסך ב"חסמב"ה דור 3" וב"יומני החופש הגדול". בקולנוע השתתף לפני שנתיים בסרט "ברקיע החמישי", וזה עתה סיים להצטלם לסרט "ילדי הסתיו" של איתן גפני, שבו הוא מגלם רוצח סדרתי. "במקצוע שלי אנחנו נמצאים כל פעם במצב צבירה אחר", הוא אומר, "מה שצריך לבוא - יבוא. הכל פתוח. אם בעתיד יזדמן לי סרט בחו"ל וזה יסתדר עם התיאטרון, אקפוץ החוצה לזמן קצר ואחזור".