נערת פופ: המהפך הדרמטי של טיילור סוויפט

על שער גיליון ספטמבר של מגזין המוזיקה "רולינג סטון" מתנוססת לא אחרת מאשר זמרת הפופ האהובה ביותר על ילדות בנות 12, טיילור סוויפט. בין דפי הגיליון ניתן למצוא ראיון עומק עם הכוכבת שכותרתו "ההמצאה מחדש של טיילור סוויפט". מהות הטרנספורמציה, על פי כותרת המשנה: "היא השאירה את הקאנטרי מאחור, הפסיקה לצאת עם בחורים ובנתה מבצר מסביב ללבה".

ועם מבצר מסביב ללבה (על כך נרחיב בהמשך) ומיליונים כבדים בבנק ובנדל"ן, מוציאה סוויפט בת ה-24 בסוף החודש את אלבומה החדש, "1989" (הליקון). 1989 היא השנה שבה סוויפט נולדה, ושם האלבום אמור להצביע גם על תוכנו, שלטענתה מושפע מאוד מהפופ של האייטיז.

אחרי ארבעה אלבומי קאנטרי, שהאחרון שבהם כבר פלירטט עם עולם הפופ, מוציאה סוויפט את אלבום הפופ הממשי הראשון שלה. וכשהיא אומרת פופ היא מתכוונת לזה - האלבום החדש והסינגלים מתוכו לא יצעדו במצעדי הקאנטרי, היא לא תשתתף הפעם בטקסי הענקת פרסים לתעשייה שהרימה אותה, ולשנים שבהן בילתה בנאשוויל, בירת הז'אנר, אין שום זכר.

טיילור סוויפט החדשה היא ניו יורקית גאה - לאחרונה רכשה פנטהאוז מפואר בשכונת טרייבקה במנהטן, בבניין של סטיבן סודרברג ואורלנדו בלום, שהיא קנתה מהבמאי פיטר ג'קסון תמורת 15 מיליון דולר (פלוס עוד דירה בבניין ב-5 מיליון דולר כדי לשכן בו את צוות האבטחה שלה).

רשימת ההישגים שלה ארוכה מנשוא. אם לציין כמה היילייטס: גרפה שבעה פרסי גראמי; הזוכה הצעירה ביותר בהיסטוריה בפרס היוקרתי של הגראמי "אלבום השנה"; מכרה עד כה 30 מיליון אלבומים והגיעה ל-75 מיליון הורדות של סינגלים בעולם; היא האמן שנמצא במקום הראשון בכל הזמנים בתחום המוזיקה הדיגיטלית. לנוכח המספרים האלה סוויפט בהחלט יכולה להרשות לעצמה לשנות ז'אנר אם בא לה.

גם אם היה הדרגתי, המעבר של סוויפט מקאנטרי לפופ נתפס כהימור קרייריסטי, אך נראה שסוויפט בטוחה בו מאוד. "החלטתי ללכת על זה, כי זאת תחושת הבטן שהייתה לי, זה מה שהאינטואיציה שלי אמרה לי", סיפרה בראיון לתוכנית אירוח קנדית. "ככותבת שירים אני מנסה להישאר מאוד פתוחה לאינטואיציה ולהשראה ולדחפים. ידעתי שאני צריכה לעשות את האלבום הזה כמו שהוא יצא וידעתי שאני צריכה שהוא יהיה שונה מכל אלבום שעשיתי קודם. מתוך כבוד לקהילת הקאנטרי שאני אוהבת ומעריצה, הרגשתי שיהיה הכי טוב להיות כנה איתם לגבי מהות האלבום הזה ולהיות כנה בקשר לכך שזה באמת אלבום פופ".

בתור מי שהוציאה את אלבום הבכורה שלה בגיל 17 ובינתיים הגיעה כבר לגיל 24, מובן שסוויפט עושה מאמצים לשווק את עצמה כסקסית ובוגרת יותר. את תלתלי הבייביליס המלאכיים שלה, למשל, החליפה בתסרוקות נשיות ומודרניות יותר. אבל זה באמת בקטנה. היא לא מתקרבת בשום צורה לקיצוניות של המייקאובר שעברו לפניה בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, ריהאנה, מיילי סיירוס וכל יתר הכוכבניות שביקשו להפוך מנערות לנשים במצעד הפזמונים.

"לצאת עם מישהו או למצוא מישהו זה הדבר האחרון שאני חושבת עליו, כי אני לא יכולה לדמיין איך זה יכול להשתלב עם החיים שלי", אמרה לאחרונה בראיון ל"ווג" הבריטי. "אני לא יודעת איך בחור אמור ללכת ליד החברה שלו כשיש שם 20 גברים עם מצלמות והוא לא יכול להגן עליה, כי אלו החיים שהיא בחרה בהם. אני פשוט לא רואה איך זה יכול לעבוד, אז אני לא חושבת על זה, ואני די בורחת מזה כשעולה הזדמנות. הם חושבים שהם היו רוצים להכיר אותי, ואולי לצאת איתי, אבל אני לא חושבת שהם רוצים את מה שבא יחד עם זה".

אבל למרות הצהרותיה שהיא רווקה ושהיא מבלה את זמנה הפנוי עם חברות, כמו דנהאם והדוגמנית קרלי קלוס, מדורי הרכילות ממשיכים לקשור אותה לשלל חתיכים ששמותיהם בוודאי אומרים הרבה מאוד לקוראי "מעריב לנוער" ולא אומרים דבר למי שעבר את גיל 17. ובדיוק על העניין הזה היא כתבה את שירה החדש "Shake it Off" - הסינגל הראשי מתוך אלבומה החדש. "למען האמת זה שיר שהרגשתי שחשוב לכתוב לא רק עלי ועל מה שאני עברתי", אמרה. "אני מתקשרת עם המעריצים שלי כל הזמן ברשתות חברתיות, וכולם עוברים דברים דומים למה שאני עברתי.

הסיטואציה שלי מן הסתם שונה, כי הם מתמודדים עם שמועות שמופצות עליהם בבית הספר וזה מזעזע אותם בעוד אני הייתי רואה שמועה לא נכונה עלי על שער של צהובון בזמן שאני משלמת בקופה בסופר. זה שונה מהבחינה הזאת, אבל זה אותו הדבר מבחינת איך שזה גורם לך להרגיש ומהבחינה של מה שצריך לעשות כדי להתמודד עם זה. צריך פשוט להעיף את זה ממך, להתנער מזה. אם אנשים צוחקים עליך או מפיצים שמועות לא נכונות עליך, פשוט חיה את החיים שלך ותיהנה יותר מהם".

אבל עזבו רגע את השיר "Shake it Off", מה שיותר מעניין זה הקליפ המלווה אותו. בקליפ, שבוים על ידי במאי הקליפים עטור הפרסים מארק רומאנק, סוויפט מנסה כביכול להשתלב כרקדנית בין קבוצות של רקדנים בז'אנרים שונים, מבלט ומחול מודרני ועד ברייקדאנס והתעמלות אמנותית.

סוויפט, שהמסר העיקרי שלה הוא "אני לא באמת כוכבת נוצצת, אני בדיוק כמוכם", נכשלת מרה בכל אחד מהריקודים ומציגה את עצמה כמצחיקולה כזאת, מגושמת ואנושית. רק בסוף הקליפ היא סוף-סוף מוצאת את עצמה ומשתלבת בקבוצה, וזה כשהיא רוקדת עם קבוצה של אנשים "רגילים" (והרבה פחות יפים ורזים ממנה) שבדיוק כמוה, לא ממש יודעים לרקוד.

נדמה היה שהכל כבר נאמר על ניכוס הריקוד השחור על ידי המיינסטרים הלבן, כשמיילי סיירוס הפכה לשגרירה הרשמית שלו. ריקודי הטוסיק של מיילי הולידו אין ספור דיונים שעניינם גזע ומגדר, והנה סוויפט מצליחה ללכת-עם-ולהרגיש-בלי (או להפך).

בדרך מתוחכמת היא הצליחה להכניס טוורקינג לקליפ שלה, כדי שהעולם ידבר, בלי שהיא תצטרך לנענע בעצמה. נציגים מסוימים של הקהילה השחורה ראו באקט הזה של סוויפט פשע חמור יותר מזה של סיירוס, כאילו עצם הזחילה שלה מתחת לרגליהן של המנענעות היא פטישיזציה של הגוף השחור וכאילו חוסר ההשתלבות שלה בריקוד הוא התנשאות לבנה על התרבות השחורה (מישהו כאן שכח לרגע שהיא לא השתלבה גם ב"אגם הברבורים").

סוויפט, יש להניח, התכוונה לרכוב על טרנד הטוורקינג הפופולרי ללא כוונות פוגעניות או גזעניות. אם תשאלו אותה, הכל נעשה בצחוק וברוח טובה. "היה לנו טוורקינג בקליפ, וזה היה כל כך מצחיק", אמרה. "הבנות האלה ניסו ללמד אותי איך לעשות את זה, וזה פשוט לעולם לא יקרה. וממש ניסיתי. הן לימדו אותי מה הן עושות וזה עניין ממש מדעי - הן כאילו חופרות עם העקבים לתוך הרצפה מבלי שתראה את הרגליים שלהן זזות, אבל התחת שלהן זז. זה העיף לי את המוח. הן הסבירו לי הכל, וזה כל כך הרבה מעבר ליכולת ההבנה שלי את הגוף"