לקראת הטיפול הרדיקלי מסלק ג'יימס את בילי מהבית, והנערה עוברת לגור במחיצת תום אביה. הסיכום ההדדי בין ג'יין/ג'יימס לבילי הוא שמדי שבוע, בימי שלישי אחר הצהריים, תיערך ביניהן/ם פגישה משפחתית לבבית. ועל 52 הפגישות הראשונות, כלומר במשך כל השנה, מספר סרט זה, שבנוי בעיקר כיומן וידיאו אישי של הנערה בילי.
לא דמותו של האב תום מעניינת, ולמען האמת, ועם כל הכבוד ללבטים הג'נדריים, גם לא דמותה של האם ג'יין/ג'יימס. היחידה שמעוררת עניין פסיכולוגי ודרמטי כאחד היא הנערה בילי, שסקרנותה המינית וההיעדר המוחלט של התמצאות במפת המותר והאסור בחברה המערבית הופכים אותה דמות מעוררת סקרנות ואמפתיה.
לאורך 110 דקותיו של " 52 ימי שלישי" מסתייעת הבמאית הייד בשלושה סוגי נרטיב פילמאי. קודם כל היא מפתחת את גישת היומן האישי של בילי, שמצולם בכאילו-מצלמה-ביתית. אל צילום "חובבני" ורועד זה מצרפת הייד תמונות כאילו-דוקומנטריות, הנלקחות משידורי טלוויזיה או מהמסרטה של האם ג'יין/ג'יימס המסיירת וקולטת רשמים חזותיים באתרי בילוי של טרנסג'נדרים.
על שתי גישות ויזואליות סובייקטיביות ואישיות אלה מלבישה הייד סצינות "אובייקטיביות" המוגשות במקצוענות. כלומר, כאלה המצולמות על ידי צוות ההפקה של הסרט עצמו. החיבור של שלוש גישות אסתטיות אלה הוא הצד היותר חזק של הסרט, ולאו דווקא הסנסציה בהתגלגלותה של אישה לגוף שעיר של גבר.
התרעות פיקוד העורף