במופע הסטנד-אפ החדש שלו, טל פרידמן, בניגוד למרבית הסטנדאפיסטים, לא יורד על הקהל. למה? כי הוא טל פרידמן, והוא רוצה להיות מקורי. אז במקום זה, הוא יורד על הכיסאות הריקים של אלו שהבטיחו שיבואו, ולא באו. הוא צורח על הכיסאות הריקים, פדחתו מאדימה, ורידיו בולטים.
פרידמן, כמו פרידמן, נותן את כולו על הבמה. כמו סטנדאפיסט מתחיל, אשר לא ידע את לובה הקופאית או את חלי יחימוביץ'. הוא במסע לגילוי עצמי לאחר הפרישה האמיצה מכור מחצבתו, "ארץ נהדרת", אחרי 11 שנים. הוא בוטה, אך מרבה להתנצל.
אחרי כל בדיחה הוא מטה אוזן, בודק, ממצמץ בעיניים מול הזרקורים המונעים ממנו לראות את הקהל. הוא מודה שהוא לא הולך למופעים של סטנדאפיסטים אחרים כדי לא להיות מושפע. הוא רוצה לעשות משהו לגמרי חדש. והוא בדרך לשם.
ובדרך יש גם רגעים פחות מצחיקים וקטעים, כאלה שהוא משלב בהם מוזיקה, שבהם הוא מאבד את המומנטום. אתה נראה מהוסס במופע, כמו ילד שמנסה משהו חדש ובודק איך מגיבים אליו. "מעניין, אני לא מרגיש מהוסס. כל דבר שאני אומר במופע נבדק בקפדנות, למעט האלתורים שאני מתעקש עליהם כדי לשמור על המופע תוסס. אני בהחלט מרגיש כמו סטנדאפיסט מתחיל, אבל בתוספת ידע עצום שצברתי בתחום הקומדיה.
המהוססות שהבחנת בה באה יותר מניסיון לא לראות שום בדיחה כמובנת מאליה. יש לי רק שנה וחצי ניסיון בתחום הסטנדאפ, ועם זאת, ההתקדמות היא מאוד מרתקת ומעשירה. ניסיתי לעשות מופע סטנד־אפ שלא ידבר על הנושאים הרגילים, לכן בחרתי לא ללכת לראות הופעות של אחרים.
ניסיתי לעשות משהו שמתחיל במה שמרתק ומסקרן אותי. כל בדיחה במופע היא כמו שחקן הרכב בקבוצת כדורגל - אני מאמן אותה עד לרגע ההופעה. במקרה שלי, כל בדיחה היא חלוץ שצריך לתת גול - בדיחה שמתעייפת הולכת לנוח בספסל".
פרישתו של פרידמן מ"ארץ נהדרת" בסוף העונה האחרונה אומנם הייתה צפויה, שכן נוכחותו על המסך הלכה והצטמצמה בתקופה האחרונה שם, אך בכל זאת, היה בה גם משהו מפתיע. אף שלפניו כבר עזבו אותה כוכבים גדולים - אורנה בנאי שערקה למתחרים, ואסי כהן - זו עדיין הבמה הכי נחשקת בשביל כל קומיקאי ישראלי באשר הוא.
אבל לפרידמן היו שאיפות אחרות - מופע הסטנד-אפ, כמובן, וגם הקריירה המוזיקלית שאותה הוא מטפח בהתמדה בשנים האחרונות.
התרעות פיקוד העורף