השחקנית אסנת פישמן מהססת עם כל תשובה, שוקלת מילים, חושבת, לוקחת את הזמן, אבל רק לשאלתי האחרונה - אם היא יכולה לתאר לעצמה מצב שבו, כמו ב"חיזור גורלי" - ההצגה שבה היא מככבת - בעלה יחטא באיזה סטוץ ללילה, היא יורה חד-משמעית.
עד לפני פחות מעשור הייתה פישמן (42) רווקה תל אביבית לוהטת. לפני שבע שנים הכירה את בן זוגה, האמרגן אורן גורביץ', נישאה ועברה לגדה השנייה של החיים, ולא מוכנה, בשום פנים ואופן, לערער את אושרה, שקנתה ביזע. אפילו לא בהיפותזה.
"אבל בדיעבד - אני שמחה מאוד שאני עושה את זה. קודם כל כי התחושות האלו חלקן קיומיות, ושום תפאורה לא תשנה אותם, ואל תבקשי ממני להרחיב בנושא. אני שמחה לחוות את זה לשעה וחצי, וללכת הביתה לחבק את המלאכים שלי.
"בעניין האמפתיה, אני שמחה שאת מרגישה ככה, כי זאת הייתה הסיבה שבזכותה לקחתי את התפקיד. לא היה לי עניין בסתם משוגעת, ולקחתי את הטקסט ואימצתי אותו הכי קרוב ללבי. אני הייתי שם. זה לא זר לי. אני באמת מאמינה שהסיפור הזה היה רומן אחד יותר מדי ממה שהיא יכולה הייתה להכיל. וזה מה שקרה".
"כן, זה בהחלט היה תהליך של גדילה, השתרשות, טיפול, בירור עם עצמי מה יביא לי את היציבות הכל כך נכספת, את התחושה שיש לי בית. ילדים רציתי משחר קיומי, רק לא ידעתי באיזה קונסטלציה, כי זוגיות אף פעם לא היתה חוף המבטחים שלי, נהפוך הוא.
"כשחציתי את גיל 35, כבר ממש ממש ממש רציתי ילד, והייתי מוכנה לעשות זאת בעצמי, באימהות יחידנית. שבועיים אחרי שההחלטה ממש הבשילה בי, פגשתי את אורן, ואתו הגשמתי את המשאלה הגדולה ביותר שהייתה לי: למצוא רפסודה יציבה בתוך הכאוס שחייתי בו. הוא שונה מאוד ממני. יציב מאוד. הוא לא הכיר את המילה חרדה לפני שפגש בי, אבל יש בו את הרגישות ויכולת ההכלה, וכנראה שגם לי כלפיו. לא שזה היה קל ומסלול חלק אל האושר. אבל יחד אנחנו מפצחים את הזוגיות שלנו, את ההורות שלנו ואת החיים פה".
"גם החרדה לא תוקפת בלי סיבה, הרי דווקא כשיש הכל, היא מופיעה ומאיימת להעלים הכל, לא ככה? החרדה הרי תוקפת בלי סיבה נראית לעין. אפילו ברגעי האושר הגדולים. זה מנגנון ישן של הגוף, ויכול להיות שהיא חלק ממבנה אישיות, שבמקום לנסות להשמיד, פשוט צריך לנסות לחיות אתו בסוג של שלום".
התרעות פיקוד העורף