אבל, וזה האבל הגדול, השאלה היא מה עושים עם הפצע. האם רק מוסיפים להעמיק בו, ולהגביר את הדימום, או שמנסים לחפש גם את חצי הכוס המלאה. חצי שהולך ומתמלא, מרגע לרגע. אבל אם צפיתם בפרק הראשון של "ערסים ופרחות", קרוב לוודאי שלא תדעו את זה.
הסבר בגוף הפרק: בפרק הראשון מתוך שלושה (שאגב, עשה את הבלתי ייאמן והפך נושא סקסי, מסעיר ונפיץ לשעמום מתמשך), הוצגו 18 מרואיינים - יענו ח"י, שאמרו במילים ובדרכים שונות את אותו דבר ממש: כמה קשה לחיות במדינת ישראל כמזרחי, הנלחם שוב ושוב בסטריאוטיפים המבזים אותו, נאבק במעמדו הכלכלי והתרבותי הנמוך ואפילו כשהוא מגיע לגדולה, כמו כמה מהמרואיינים, עדיין נתפס במיינסטרים הישראלי כנחות.
אי אפשר להתווכח עם הרגשות האלה, שבחלקם הגדול מבטאים את המציאות בשטח. האליטות הכלכליות/משפטיות/אקדמיות/חברתיות בישראל עדיין נשלטות בידי הגמוניה אשכנזית, שעוברת מדור לדור. נקודה. אבל האם זאת כל התמונה? האם דין מזרחי בן 20 בישראל כדין סבו, כשהיה בן 20? האם אנחנו לא נמצאים בעיצומו של שינוי כולל, שבמסגרתו מעמדם של המזרחים בארץ הולך ומשתפר?
התרעות פיקוד העורף