קורין אלאל באלבום חדש: "מצאתי את אלוהים"

בין ההגירה החפוזה מתוניסיה לישראל הזרה והמנוכרת לקשיי ההתאקלמות הממושכים, קורין אלאל לא הבינה עד כמה נעדר ספר הספרים מחייה, עד שצפתה בבנה הבכור עומר (12) לומד תורה בבית הספר היסודי. "תמיד הרגשתי שהיה לי חור בתרבות", היא אומרת. "התחלתי להבין תנ"ך רק בתיכון, כי עד אז נאבקתי ללמוד את העברית הרגילה, המדוברת. השפה התנ"כית הייתה סודית בשבילי".

דווקא בזמן שהשתתפה בתוכנית הריאליטי "האח הגדול", כשנאבקה בשעמום וניסתה להעביר את הזמן, לקחה אלאל לידיה ספר תנ"ך והתחילה לקרוא תהילים. אחרי שהתוכנית הסתיימה והיא שבה לביתה, הרגישה שמשהו חסר. "קניתי לי תהילים והתחלתי לקרוא, כל יום את הפרק שמתאים לו", היא אומרת. "יום אחד, במכולת, פגשתי את מאיר בנאי שהיה גר ביישוב. סיפרתי לו שאני קוראת תהילים, והוא כל כך שמח שנסע הביתה והביא לי ספר תנ"ך. אחרי שסיימתי אותו, קראתי עוד ועוד ספרים. זה עניין אותי. הכי הרס אותי ‘שולחן ערוך'. ההתעסקות בקטנות הטריפה אותי".

ההאזנה הראשונה לחומרים משאירה אותנו מופתעים. קשה לחשוב על עטיפה טובה יותר לקהלת. מוזיקה אלקטרונית שמשולבת במוטיבים אוריינטליים ומלווה את הטקסטים העמוקים ומלאי המשמעות. לרגעים אלאל מדברת את המילים. לפעמים מפליאה בשירה וקולה נוסק אל על. המעברים משתלבים זה בזה ויוצרים תחושה תנועתית, כמעט אינסופית.

לארץ הגיעה בגיל 8. "זרקו אותי למים", היא משחזרת. "ההורים לא סיפרו לי שעולים לארץ, זו הייתה אכזבה קשה מהם, שלא סמכו עלי והסתירו ממני את האמת. זה היה מעבר טראומתי. כל בוקר, בדרך לבית הספר בנתניה הייתי בוכה. למזלי הייתה לי חברה, מלאך, שבמשך שנתיים לקחה אותי ביד אחרי בית ספר לבית שלה. אמא שלה הייתה מכינה לי לטקס והיא הייתה מלמדת אותי בסבלנות אין קץ עברית".

בגיל 12 קיבלה גיטרה ולמדה לנגן לבד. ככה היא - עושה רק מה שמעניין אותה, כאן ועכשיו. לדבריה, הייתה תלמידה טובה, כשזה נגע לשיעורים שמעניינים אותה. בצבא שירתה בלהקת צבאית ואחר כך יצאה במופע "ארץ טרופית יפה" עם מתי כספי ויהודית רביץ. את הפנייה החדה מהמיינסטרים ביצעה באלבום הראשון שלה, "מותק", שיצא ב-84'. רק שהדרך לאלבום לא הייתה פשוטה. פניות לחברות תקליטים שיסייעו בהפקתו לא הועילו.

"לא רצו אותי. באיזה תירוץ? שזה לא מעניין אותם", אמרה בראיון שהעניקה לנו בעבר. "זו הייתה דחייה קשה, אבל בגלל שזה בער בי עשיתי הכל לבד והשתמשתי בכסף שחסכתי מההופעות שעשיתי בזמן הצבא. באולפן שילמתי לפי שעה, ואני זוכרת שכל שעה שעברה הייתה כמו משקולת על הראש".

רק באלבום השלישי, "אנטארקטיקה", נכנסה חברת תקליטים לתמונה, והיא, שתמיד הייתה קצת אאוטסיידרית, הזדחלה לתוך המיינסטרים "כן, הייתי אאוטסיידרית, לא התחברתי לאף אחד וכנראה בגלל זה לא ממש רצו לעבוד איתי בהתחלה. לא עניין אותי להיות נחמדה". עכשיו היא עושה הכל לבד, השתחררה מכבליהן של חברות התקליטים. "הקול שלי היה שלהם. לא יכולתי לעשות שום דבר בלי אישור שלהם".

בת זוגה רותי פארן היא המנהלת האישית שלה, וחדר החזרות ואולפן ההקלטות נמצאים בבית במושב גנות, שם נישאו לאחרונה ובו הן מתגוררות עם שני ילדיהן. לא רק את המוזיקה של אלאל מכיל אולפן ההקלטות הצנוע, גם את זו של מוזיקאים אחרים. "אני עכשיו עובדת עם דפנה רכטר על האלבום שלה", היא מגלה. "פיתחתי שיטה לעבוד עם אמנים על שירים, כך שאחרי יום עבודה יש לנו מילים ולחן".

אבל את השירים שלה היא לא רוצה להלחין, בכלל מאז האלבום האישי האחרון שלה "פשוט כל כך", שיצא - 2008 ("ארנבות משוקולד" אלבום הילדים המקסים יצא ב-2011), היא לא כתבה דבר. אולי בגלל מחלת הסרטן שהתגלתה בגופה באותה שנה, זמן לא רב אחרי שנולד בנה השני, יונתן; אולי משום שהתמקדה בגידול הילדים והתקשתה למצוא זמן פנוי בין בקבוקים וחיתולים; אולי כי פשוט לא מצאה טקסטים שידברו אליה. אולי זה בגלל הרב ההוא, שהניא אותה מתשוקתה.