אלכסנדר אברמוביץ' לא יכול עוד להסתיר את רגשותיו. הוא אומנם גבר מאופק, סולידי, חינוך טוב מהבית, אבל נוסיה אבלס מסחררת את חושיו ומטלטלת את עולמו. הוא כל כך אוהב להביט באצבעותיה הדקות כשהן רצות על הקלידים בשיעורי הפסנתר. כבר כמה חודשים שהיא מגיעה לביתו בכל יום אחר הצהריים, הזמן עושה את שלו, האינטימיות גם, ואלכסנדר מתאהב בנוסיה עד כלות. עוד מעט יאזור אומץ ויכריז בפניה, כולו נרגש: "או שאנחנו מתחתנים או שניפרד לעולם!" והיא תסכים. והם יתחתנו. ויהיו להם שני ילדים. סוף טוב הכל טוב.
כמו ביצירתו, כך גם בחייו היה אברמוביץ' אדם רומנטי. הוא נראה אומנם כמו פקיד בנק (ואכן היה פקיד בנק), אבל נפשו הסוערת המציאה בשעות שאחרי העבודה מאות מנגינות. סוחפות. מתוקות. משעשעות. מרגשות. ותמיד עם איזה טוויסט. את השירים שהלחין בכישרון רב כולנו מכירים. גדלנו עליהם. רקדנו לצליליהם. שמחנו איתם. ולעתים אף הזלנו בגינם דמעה. הם היו, והפעם הקלישאה הזו מדויקת מאי פעם, הפסקול של חיינו. של כולנו. אבל מי היהזה שכונה "גרשווין הישראלי", זה שהשוו אותו לקורט וייל האגדי, זה שהיה גדול מלחיני המוזיקה העברית וזכה בפרס ישראל על יצירתו? מי היה אלכסנדר (סשה) ארגוב?
התרעות פיקוד העורף