אחת ההחמצות הגדולות בזמר הישראלי אירעה בחנוכה תשל"ה, לפני כמעט 40 שנה. שנתיים לאחר שכוכבו דרך ב"למנצח שיר מזמור", פסטיבל הזמר המזרחי, עם "עיר כלה", שירו של עמוס מלר - שב וכבש אורי שבח את הפסטיבל עם "ארץ אהובה", מאת חברו, אביהו מדינה. בין המתפעלים מהזמר בעל פני הילד היה אורח הכבוד באירוע, מאנוס חאג'ידאקיס, המלחין היווני הנערץ של "איילת אהבים".
חאג'ידאקיס לא הסתפק במחמאות ושלח למוזיקאי מחולון לחנים והזמנה לבוא אליו - ליוון. שבח לא הגיע לשם מעולם, והלחנים היקרים מפז ספונים אצלו עד היום במגירה נסתרת. במקום להכות בברזל בעודו חם, הזמר הדתי הצעיר התחרד ומבחינת רוב הקהל נעלם מהנוף.
אתה מתחרט? אני שואל אותו, כשהוא מוקף במשפחתו הענפה והמחבקת. "קריירה בינלאומית? זה לא מה שחיפשתי בחיים", הוא משיב, "כבר אז ראיתי בהקמת משפחה ערך עליון והבנתי שאם אסע לאתונה ואתחיל לעבוד עם חאג'ידאקיס, לא אצליח להגשים את עצמי כפי שרציתי. הכל מלמעלה. אני לא מתחרט לרגע על שלא נעניתי לו. חוץ מזה, מראש לא הייתה לי כוונה להיות זמר בינלאומי. אני בינלאומי בדרך שלי ולא בדרך שאנשים אחרים תופסים את זה. הבינלאומיות שלי היא בראש ובראשונה ארץ ישראל. מבחינתי, אין לה תחליף. עליה, כמו על משפחתי, לא הייתי מוכן לוותר אפילו לשנייה".
"אם ירצה השם".
התרעות פיקוד העורף