"תהליך העבודה היה מרתק ולא פשוט. שלמה פלסנר, הבמאי, לא ויתר והתעקש שנעביר את החוויה דרך הגוף. שלא 'נדבר על', אלא שזה באמת יקרה לנו. וואי וואי. זה היה מעייף כל הסקס הזה. ולפעמים הרגיש כמעט מסוכן. כי זה מסוכן להיות טוטאלי, מפחיד, מרתיע, מרתק. הטקסטים נורא מפורשים ונכנסים לעומק החוויה. יש משהו בלדבר את הגוף, שאתה לא יכול להתחמק מהכאב שנמצא בו. דמות אחרת שאני מגלמת בהצגה, מדברת על זה שהיא כל הזמן רטובה. אפילו ברגע זה, היא אומרת, אני רטובה.
"יש ויש. לפעמים זה מפחיד קצת אנשים, אבל התגובות שאני מקבלת על ההצגה הזאת, מאד משמחות אותי. קודם כל, אני יוצאת מאחורי הקלעים, ורואה אנשים ערניים ומעוררים. ואני שואלת את עצמי, מה רע?. אין בהצגה עירום, או משהו שדומה לאקט מיני מפורש. העוררות המינית הזאת, היא תולדה של הדיבור על הגוף, על הצורך לחגוג את הגוף. נשים וגברים אומרים לי הנה, מישהו מדבר אותם, את הבושה שלהם. ואני תמיד חושבת, זה התפקיד של תאטרון, לשחרר אנשים, ופה זה קורה הכי קונקרטי שאפשר. מה שמעניין שלכל צופה יש את הדמות שהוא לוקח אתו, הדמות שנגעה בפחדים ובתשוקות שלו".
"המחזמר שאני נמצאת בו כרגע בחזרות הוא 'חלום קוסטה ריקה'. זאת קומדיה שחורה על חמדנות, מאד ישראלית, על משפחה שחושקת בנדל"ן של הדודה, ומנסה להעביר אותה לבית אבות, כדי להשתלט לה על הדירה, למכור ולהגשים את חלומם הקטן והחומרני. קומדיה על אבדן הערכים והתפוררות המשפחה, אל מול קדושת הכסף, והרדיפה האין סופית אחרי העוד ועוד ועוד. ובעיקר עכשיו ומהר!
התרעות פיקוד העורף