"עבורי חנוכה הוא חג האורות, ולא במובן הפשטני של אור החנוכיות, אלא במובן האורייני. המילה אוריינות מקורה במילה הארמית אוריין. בר אוריין בארמית פירושו בן אורות, או בן תורה. כלומר, בר השכלה. אוריינות היא מילה עברית חדשה, שפירושה השאיפה להשכלה.
"לפני מספר שנים תבעה הבלשנית צביה ולדן את המושג בוריינות, ההפך מאוריינות. מילה המשלבת בתוכה את הבורות והבריונות ומבטאת בערות בכפייה. לפעמיםאני חש שהיחס של המדינה לחינוך הוא בורייני, והמערכת זונחת את האוריינות.
"לכן חשוב שיהיה חג אורות. חג שיזכיר לכולנו את חשיבות ההשכלה. אני מברך את מדינת ישראל שאור ההשכלה, האוריינות, תהיה בראש מעייניה והבוריינות תיעלם מהחברה הישראלית".
"אני יושבת בחדרי הקט, אמורה להקליד ברכה לכולנו ואני לא מצליחה שלא לעצור ולדפוק לעצמי על המצח. מאז 160 לפנה"ס, זמן מרד החשמונאים, עברו כמה שנים טובות והנה שוב אנו מפוצלים.
"הדבר היחיד שיכול להביא עלינו את נס חנוכה ולהאיר את חיינו ורוחנו כאן, זהו גיבוש. איחוד היהודים שחיים כאן. הלוואי ולא היינו צריכים לחזור אלפי שנה לאחור ולמצוא אותנו מצויים באותן בעיות, אבל מישהו אמר פעם שההיסטוריה חוזרת, אז אולי זה בסדר.
"אולי באמת צריך כאוס כדי לשנות סדרים מחדש, ולהפוך את החיים שלנו לטובים, מוצדקים, אכפתיים, מוסריים, ערכיים וראויים. המאבק על דמותה של החברה היהודית בארץ ישראל, זוהי ברכתי המוארת לנו לחג החנוכה".
"חג החנוכה הוא מרכיב מרכזי בטנא זיכרונות הילדות שלי. העמידה סביב החנוכייה, שבעה ילדים וזוג הורים, התהייה למי אבא יעניק את השמש כדי להדליק את הנר הבא, והשאלה האם שוב, גם הלילה, אחיך הגדולים יקבלו את הבכורה.
"והיו שם השירים. למשפחתי, שהיגרה לישראל מאלג'יר, יש נוסח שירה של ברכות הדלקת החנוכייה שלא שמעתי באף בית אחר. כילד, העובדה הזו, שגם בדבר טריוויאלי כמו שירה אני בא ממשפחה שונה, גרמה לי לתחושת בדידות. כיום, חמש שנים לאחר פטירתו של אבי, הזיכרונות הללו גורמים לי לגעגוע הגדול ביותר.
"זו הנעימה הזו, שנשכחה מזיכרוני וקרוב לוודאי תיעלם לאחר שהדור של אחי ואחותי הבכורים ילך לעולם שכולו טוב. ולכן האיחול שלי לחג החנוכה הזה הוא איחול השימור: שימור הנעימות הייחודיות לכם, האוכל הספציפי שמגישים אצלכם, ושימור הזיכרון. כי אולי איני יכול יותר לזמזם את השירים, אבל הזיכרון של משפחתיות אוהבת יישאר עמי לעד".
התרעות פיקוד העורף