"אני מניחה שיש שירים שהייתי מחליפה. נורא מוזר לקרוא את הספר הראשון אחרי שלוש שנים, לפעמים אפילו יש תחושה של זרות. כאילו אני בכלל לא מכירה אותם או אפילו לא מכירה את מי שכתבה אותם, ויש לי תחושה נצחית שמלווה אותי שזה אף פעם לא מספיק, מבחינת הליטוש, כאילו זהו קול ההלקאה העצמית שמלווה את האדם מאז היותו תלמיד בבית הספר. אני מניחה שיש שירים שהייתי משמיטה כי היום הם נראים לי לא מספיק טובים.
אף על פי שהיא חלק בלתי נפרד מהזירה הספרותית בארץ, בן יאיר מסרבת להעביר עליה ביקורת. "אני לא האדם
לכך", היא טוענת. "יש לשם כך מבקרי ספרות. אני קוראת מה שמעניין אותי ויש מספיק".