הנסתרת מהקהל. "כשאני יוצאת מהבמה מחכות לי שתי מלבישות, מאפרת ועוד עוזרת. לעתים אני נאלצת להמשיך בהחלפת הבגד, כשאני כבר עם חצי
גוף על הבמה".
"עם הרבה תסכולים. באחת החזרות המקדימות הייתי כל כך היסטרית, שלקחתי את משקפי השמש ומרוב חיפזון תקעתי אותם לתוך האף שלי. יצאתי לבמה עם דם על הפנים".
"בחיים לא. התפקיד ב'הנפש הטובה מסצ'ואן' הוא אתגר טכני לא נורמלי, ובכלל לא הגיוני. במחזה של ברכט יש יותר סצינות, כשהוא מראש חשב שעל
את העלילה בסין ומה יש בכך כדי לתת לנו", היא מעידה. "גם תהינו מה המשמעות של להיות טובת הלב שכולם מנצלים אותה, ואיך זה רלוונטי לי באופן
פרטי לגמרי, כשאני מבקשת לדעת כמה אני שן-טה, וכמה אני שוי-טה".
"בחזרות לא חשבתי על גבר, מה גם שידעתי שיש לי האפשרות לשחק אותו. זה לא זר לי, אם כי הפגנת הגבריות היא לא המטרה כאן, ויכול להיות ששן-טה
"אנחנו משחקים בתוך ארגז בוץ עם נסורת רטובה לגמרי. בנוסף, יש חבלים שחורים, שמהם מטפטפים עלינו כל הזמן מים כמו גשם. אנחנו יוצאים מההצגה רטובים כהוגן".
"לא. בגיל 14 שיחקתי את ג'ני של הפיראטים בהפקה של 'אופרה בגרוש' במרכז נורית קציר, תיאטרון הנוער של ירושלים. יש לי יחסים מוזרים עם ברכט.
הוא מחזאי לא קל לפיצוח. הוא מגרה, אבל כשמתחילים ללוש אותו, מגלים שהוא מתעתע באיך שכתב את מחזותיו, עם 'בורות' שבהם שחקנים יוצאים מהעלילה ופונים ישירות אל הקהל במעין הטפה. השאלה היא איך אפשר לקרוא כעת למהפכה בלי להיות פתטיים".
העבר של הערוץ הראשון, הכירה מקרוב את אולפני הטלוויזיה מגיל אפס. "לא פעם הייתי משתלטת על אולפן ריק ומשחקת מגישה", היא מספרת. "באחת החופשות עבדתי במחסן התלבושות, וזה היה תענוג. אצלי הכל היה משחק. הייתי באה למשרד התחבורה, שם עבדה אמי, ומנהלת ישיבות מדומות בחדר הישיבות".
הדמוקרטיה. היא לימדה אותנו שאין דבר כזה תפקידים גדולים ותפקידים קטנים. משחקים הכל".
"כן, הוא הספיק ואמר לי: 'גם אני טועה לפעמים'. איזה איש".
"כרגע אני לא רואה סיבה שלא אשאר שם".
"הרבה זמן חלמתי על תפקיד גברי ואת זה אני מגשימה ב'הנפש'. אולי מכאן יתפתח לי חלום חדש".
התרעות פיקוד העורף