החידוש ל"שיער": נוסטלגיה מתקתקה ומיותרת

אז מה יש במחזמר שלא מביא שום פרשנות רדיקלית, חוץ מאינסוף געגועים לתקופה שרק בני 70 פלוס זוכרים בבהירות? ובקיצור, סוג של מרק עוף מתובל היטב, שהכניסו שוב ושוב למיקרוגל, עד שאיבד את טעמו המקורי

עינת אוליבייר צילום: ללא
מתוך החזרות למחזמר "שיער" | צילום:

עוז זהבי וחן אמסלם מתפשטים על הבמה. או שלא. זאת צריכה להיות הכותרת של המחזמר "שיער", בהפקתו הישראלית החדשה, אך הלא מחדשת, של תיאטרון הקאמרי, שמעדיף ללכת על בטוח ולצמצם למינימום את רדיוס סיכוניו.

והפעם, הפקה מחודשת, פעם שלישית בישראל, של המחזמר "שיער". הבימוי הופקד בידיו של משה קפטן, אשף מיוזיקלס מיומן ומשופשף. על המשחק - מיטב כוכבי הפסטיגל בהווה ובעתיד: עוז זהבי (ברגר), חן אמסלם (שילה), מיי פיינגולד (דיון), דן שפירא (קלוד), מירב פלדמן (ג'יני), עידו רוזנברג (ווף) ועוד.

נכון. אפשר למחזר. אבל כמה אפשר? כלכלית זה אולי נכון. הבעיה היא בעיבוד, המתעקש להישאר בגבולות הזמן, המקום, והאווירה בה הם נוצרו, שנמוגו במצולות השכחה. אני אעדיף לראות שוב את הסרט של מילוש פורמן ולסגור עניין. לפחות להם היה שיער.

תגיות:
שיער
/
תיאטרון
/
הקאמרי
/
מחזות זמר
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף