בעז דוידזון נראה ונשמע כמעט כמו ההפך המוחלט מהסרטים שהוא חתום עליהם. מי שהביא לנו את העסיס וההווי של ״צ׳רלי וחצי״, ״חגיגה בסנוקר״, ״אסקימו לימון״ ועוד ועוד, יושב במבט חתום ובדיבור אטי, נטול אינטונציות כמעט, גם כשהוא מדבר על כמה מהסרטים האהובים ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי. במונחים מספריים, מדובר בבמאי המצליח ביותר שפעל כאן, עם לא פחות משבעה שלאגרים גדולים, אבל כל זה לא גורם לו לצאת מהקונכייה - עד שמדברים על תל אביב. כלומר, על הרגע שבו עזב אותה, ועל אין ספור הרגעים שעברו מאז וגרמו לו לייסורים קשים. ״אני לא יכול להגיד לכם לכמה פסיכיאטרים, לכמה הילרים, הלכתי בלוס אנג׳לס, אפילו למהפנט, כי הגעגועים האלה לתל אביב פשוט הרסו אותי״, הוא אומר והקול שלו נסדק. ״בסוף זה עזר, דרך טיפול אינטנסיבי. אני חושב״.
אנחנו בתל אביב, בבוקר יוני חם, והאיש שמולנו יושב בחולצת הוואי פתוחה - אמריקאית בעליל - ופתאום מתחיל לדמוע. ברקע קשה שלא להבחין בדמעות של הילד מיקו, שנפרד מצ׳רלי ועולה על מטוס לאמריקה, כדי לא לחזור.
יהורם גאון הוא המרואיין הכי מצחיק מבין 170 האנשים שראיינו בסדרה, ללא כל תחרות. כל משפט שני שלו הוא פאנץ׳ אדיר, שגורם לך לתהות בדבר חלק מההחלטות שקיבל בקריירה. במילים אחרות, בחיים הוא מצחיק פי כמה מבכל תפקיד שגילם. רגע השיא, במובן הזה, נרשם כשהוא סיפר כיצד מנחם גולן הדריך אותו, בסצינת מותו של יוני נתניהו ב״מבצע יונתן״. חברו של גאון, אברהם ארנן, מייסד סיירת מטכ״ל, הסביר לו שכשחוטפים כדור מתים מיד, בלי נפנופי זרועות ומחוות דרמטיות, וכשגאון הגיע לסט הוא אימץ את העצה. מנחם גולן יצא מדעתו, רץ לעברו והחל לצרוח: ״מה אתה עושה? ככה לא מתים! תעשה ככה! תרים ידיים! תתפתל!״. גאון ניסה להסביר לו שארנן ראה הרבה אנשים מתים, ושחייבים אמינות בסצינה, אבל גולן לא התרשם. ״מה אכפת לי ארנן, שמרנן. זה הוליווד, אתה מבין? הוליווד! עכשיו תמות כמו שצריך״. בשורה התחתונה, אחרי שגולן צפה בצילומים, הוא פנה לגאון בקול שפוף ואמר לו ״ארנן צדק״.
התרעות פיקוד העורף