רם לוי הוא יוצר ותיק ובמאי בכיר (גמלאי) בטלוויזיה הישראלית. לוי נולד ב־1940 בתל אביב וגדל בה. למד כלכלה ומדע המדינה באוניברסיטה העברית, ובעל דיפלומה בקולנוע בלונדון. כמו כן לוי הוא פרופסור מן המניין נלווה (אמריטוס) בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, היה עמית ניימן באוניברסיטת הרווארד. לוי לימד בעבר וממשיך ללמד באוניברסיטאות ובבתי ספר לקולנוע בארץ ובעולם.
לוי יצר כ־60 סרטים באורכים שונים עבור הטלוויזיה הישראלית ועבור ערוצי טלוויזיה במדינות שונות בעולם. בין יצירותיו "לחם", "חירבת חיזעה", "מר מאני", "הכלה וצייד הפרפרים", "כתר בראש", "הסרט שלא היה", "אני אחמד", "סכנין חיי", "רצח מצלמים", "לשחק שדים לשחק מלאכים", "מי ורדים מפורט סעיד", "אינדיאני בשמש", "גירושים מאוחרים" - סדרה חדשה המשודרת בימים אלה בערוץ הראשון - ועוד רבות. זכה בפרסים רבים, ובהם פרס ישראל (תקשורת), פרס מפעל חיים האקדמיה לקולנוע, פרס מפעל חיים פורום היוצרים הדוקומנטריים, פרס על תרומה מיוחדת לקולנוע הישראלי פסטיבל חיפה ועוד.
"עד היום הוא מלגלג עלי, החבר הזה, בכל פעם שאני מסיים סרט 'נו, איך נשמעה הירייה הפעם?' הוא שואל. במבט ממרחק השנים, אני יודע שהיעדר הירייה היה שולי. לא העלה ולא הוריד. אבל אז – השמיים חישבו ליפול".
לוי מקפיד לשמור על מקצועיות רבה בכל מה שהוא עושה. "היו גם טעויות אחרות באותו סרט", הוא ממשיך. "לאחר שהוא שודר, מישהו כתב במכתב למערכת: 'בשנות ה־30 לא היו מטריות מניילון, וג'יפים הגיעו לארץ רק בשנות ה־40'".
יחרשו שדות ויזרעו ויקצרו... מי יעלה על לב, שהייתה פעם איזו חירבת חיזעה, אשר גירשנו וגם ירשנו. באנו, ירינו, שרפנו, פרצנו! תחי חיזעה העברית!".
הסרט "לחם" היה הצלחה גדולה בארץ. כמו כן הוא גם זכה בפרס איטליה והוקרן בעשרות ערוצי טלוויזיה בעולם. "אך האם לסיום שבחרנו היה חלק בכך? אין לדעת", אומר לוי.
התרעות פיקוד העורף