ביום חמישי הקרוב אמור היה תאגיד השידור הישראלי להתחיל את שידוריו ובכך להחליף את רשות השידור המיתולוגית. זה אמור היה להיות מהלך היסטורי, עידן חדש של טלוויזיה, רדיו. לא עוד העולם הישן, הבטיחו לנו בפרומו. אבל אתם יודעים שדברים שרואים בפרומו בדרך כלל לא מקבלים במציאות. הבלגן חוגג, ויד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה. תאריך הפתיחה שונה שוב ושוב, ביום שלישי שעבר סיכמו בוועדת הכלכלה של הכנסת על חודש אוקטובר, בתקווה שאז אפשר יהיה לגזור סוף-סוף את הסרט.
אז לוי לא שותק. ברשתות החברתיות הוא לא מפסיק לצעוק שהמלך הוא עירום. “לא הוקם, לא מוקם, ולא יוקם בעתיד הנראה לעין תאגיד שידור חדש", כתב איש הטלוויזיה הוותיק בעמוד הפייסבוק שלו. “זוהי אחיזת עיניים, מהלך וירטואלי, מוצר שלעולם לא באמת יוצר. אין לו מקום לתאגיד הזה, אין לו אנשים, אין לו תוכן ובינינו אין לו שום כוונת שידור ממשית. כולם מושכים זמן ופשוט מתביישים לומר ששנתיים אחרי שהחוק חוקק לא נעשה כלום. כישלון ניהולי וביצועי קולוסאלי. לא בטוח שאין כאן טענה להפרת אמונים. מקבלי החלטות ופקידים ממונים שרשלנות היא מילה קטנה על דרך התנהלותם. אז, די עם בלוף התאגיד החדש. יקומו בבקשה האחראים לביזיון ויאמרו לציבור את האמת".
לוי, בן ה–64, בדרך כלל לא מהמתלהמים. שידורו נינוח, ענייני, מאופק. לכן כשישבנו על כוס קפה, הייתי חייב לשאול מה גרם לו להתרגז, שיישב בשקט, המונה דופק והפנסיה מתקרבת.
“אני עובד, מקום העבודה חי, קיים ונושם", הוא צחק. “רק עכשיו היו לנו שני שידורי ספורט ענקיים. ווליום ייצור שאי אפשר לתאר, וכל זה ימים לפני שהרשות הייתה אמורה להיסגר. מטורף. רק בגילי אתה יכול לעמוד בצד ולהסתכל. אין לי מה להפסיד. הרי אקבל פנסיה כזו או אחרת, את הקריירה כבר עשיתי, אבל זה בעיקר מעליב. אתה רואה איך פקידים בכירים במדינה מתוקנת לכאורה, עושים מהלך רשלני, כמו שעוד לא ראיתי. הוצאה אדירה של כסף, מהכיסים של כולנו ושום דבר לא קורה".
אני שואל את לוי אם הוא הופתע, אבל מי שיש לו היסטוריה כה ארוכה ברשות השידור כנראה שלא יכול להיות מופתע מכלום. “כשאני קורא על ברדק במקומות אחרים, אז אני קורא. פה אני מבין", הוא מסביר. “אתה יודע מה מדהים? סדר הגודל של החלם והביזיון והעובדה שזה עובר בשקט. איפה הרגולציה, מבקר המדינה? אתם לא רואים שמול העיניים מתנהל מהלך שהוא אנטי־חוקי? יש חוק שאתם חוקקתם, לא מבצעים, ואתם משלמים כסף לבצע אותו למרות שהוא לא מתבצע. מסובך, נכון? אבל אמיתי. אז יש לי עמוד פייסבוק שאני כותב בו, אנשים מתרגזים, או שאוהבים, אבל זו האמת שלי".
אומנם לוי מצהיר שאין היתכנות לתאגיד החדש, אבל ראוי לציין שיש סימני התארגנות בשטח. יש אתר אינטרנט מושקע, כמנכ"ל זמני מונה אלדד קובלנץ, מונו סמנכ"לים בכירים ופורסמו מודעות דרושים.
“יש המוני אנשים שמברכים כל בוקר את התאגיד החדש על אי הקמתו והאינטרסים ברורים", לוי מוכן עם תשובה. “יש חברות כוח אדם שמנהלות ומלוות את תהליך הפירוק של רשות השידור. כמובן שאין תהליך, אבל יש ליווי, ולדעתי המנכ"לים של אותן חברות יושבים בבית עם הרגליים על השולחן ומתים מצחוק. עוד אנשים באים ועוד ראיונות והם מקבלים כסף. גוף שיש לו אינטרס מובהק שהמצב יישאר. גם בגוף המקים את התאגיד יש חברות כוח אדם שכאילו עסוקות בלגייס אנשים. אני למשל רוצה לעבוד בתאגיד, ממלא טופס, תענה לי חברת כוח אדם שתשאל שלוש־ארבע שאלות, בוודאי תסמן וי. מצדה שיקימו את התאגיד בעוד 750 שנה".
רק השבוע, בוועדת הכלכלה של הכנסת, אושרה ההצעה לדחיית סגירת רשות השידור עד 30 בספטמבר. בנוסף, נקבע שייקלטו יותר עובדים בתאגיד החדש ובמשך שנתיים הוא יוכל לרכוש שידורי אקטואליה במיקור חוץ, אבל לא תחקירים וחדשות.
לוי תקף את המתדיינים בעמוד הפייסבוק שלו. “תאגיד חדש שלא יודע איך, מנסה להקים את עצמו, ומבייש את כל מי שמעורב בפרשה. מהשרים מקבלי ההחלטות, דרך חברי הכנסת שדנים בפעם המי יודע כמה בנושא, ועד לפקידים שבורותם מונעת כל סיכוי להצלחה. אקטואליה לא, חדשות כן, או להפך. איזה קשקוש. רק הוויכוח על מה הוא אקטואליה ומה הוא חדשות ייקח חודשים. הנה עצה: באומץ לב אמרו את האמת. נכשלנו. לא יודעים איך. די לחפש רעיונות ודרך שמביישת את המקצוע. אנשי מקצוע מקשיבים לדיון בכנסת והם פשוט נבוכים".
“חלק מהדברים שווה לעשות עם מיקור חוץ", לוי הסכים לומר. “רוצה להביא עורכים צעירים, צלמים אם צריך? בסדר גמור. לדעתי זה גם יותר זול. עיתונאים אני לא חושב שאפשר, ובכל מקרה אל תכניס את זה לחוק, כי זה רק יעכב את ההליך. תתחיל מלחמת עולם עם ססמאות כמו שביבי ינסה דרך מיקור החוץ להשתלט על החיים ועל המדינה. יהיו מלחמות עולם, העיתונאים וכל החכמולוגים ויפי הנפש. חארטה מארץ החארטות. זה פשוט חוסר ידע וחוסר הבנה בתקשורת וזה יבלום את כל המהלך. קובלנץ שוב יגיד ‘אני לא יכול לעשות כלום, כי לא סגרתם את עניין מיקור החוץ'. נתראה בהארכה הבאה בעוד חצי שנה".
לוי נראה צעיר לגילו, אף שהוא חזר לא פעם על הגיל היחסית מבוגר, בטח בעיתונות של היום שמחסלת את הדור הבוגר כדי לחסוך עוד כמה שקלים. לוי גרוש ולפני כשנה וחצי, בתקופת מבצע צוק איתן, עבר אירוע מוחי קשה.
“זה אירוע משנה חיים", הוא סיפר בכנות. “באותו ערב הייתי קרוב להיפרד מכולנו. ממש נס. שכבתי בבית ולא ראיתי, כל החלק הימני שלי לא עבד ובקושי יכולתי לדבר. למזלי הכל הסתדר. זה קרה ביום שישי, אמבולנס הגיע מהר והיה רופא שידע לתת את הזריקה הנכונה. אחד הלקחים הגדולים היה ההזמנה הזריזה של האמבולנס, כי אתה מתחיל להגיד לעצמך ‘אני אירדם קצת'. האינסטינקט אומר ‘לך לישון, זה יעבור'. אבל אם תירדם - או שלא תקום, או שתהיה פגוע עד יומך האחרון".
אורי לוי מעולם לא עזב את רשות השידור, הוא מאלה שהתחילו וכנראה גם יסיימו את הקריירה באותה בלטה בשכונת רוממה בירושלים.
“אני חי בשלום עם ההחלטה", הוא מאשר. “זה כנראה לא התאים לי ולאופי. אין לי תשובה ברורה. אולי אני סתם ממציא, אבל פה אני מרגיש בבית. נשארתי ואני כבר לא אלך לערוצים גדולים, ואם אעזוב כשיקום התאגיד החדש, זה יהיה לדעתי בגיל 87 או 88, פחות או יותר".
התרעות פיקוד העורף