הפרק הראשון של הסדרה מלווה שתי נשים המחכות להשתלה - דורית ורעות. רעות, בה מתמקד רוב הפרק, חולה במחלת ריאות שנקראת סיסטיק פיברוזיס ומחכה כבר זמן רב, במצבה הבריאותי שהולך ומתדרדר, להשתלה. לאורך הפרק אנחנו עוברים עם רעות את ההמתנה שלה, הסבל שלה וההתמודדות שלה עם המחלה.
"חוזרים לחיים" מכניסה אותנו לתוך ביתה, לתוך חייה ולתוך משפחתה באופן שגורם לדבר להרגיש כל כך חי, שהרגש היחיד שיוצא מהצופה בה הוא תקווה ותפילה שהשתלה שלה אכן תקרה, ותצליח. וכשזה באמת קורה, כשרעות מקבלת סוף סוף ריאות חדשות, צולחת את הניתוח וחוזרת הביתה בריאה, הסדרה מגיעה לשיא אמוציונלי והדמעות פשוט יורדות מעצמן. ברגע הזה מה שנשאר ברור זה ש"חוזרים לחיים" היא סדרה מרגשת, אנושית, כואבת, כזאת שיורה חץ לתוך הפחדים הכי איומים שלנו, ונוגעת.
"חוזרים לחיים" מכניסה אותנו עמוק לתוך עולם הפרוצדורות של ההשתלות בארץ. מאחורי הקלעים אנחנו מגלים את הדרך שעובר כל איבר שנועד להשתלה, את המורכבות האדירה ואת מגוון הגורמים שכלולים בתהליך שבסופו, ניצב אותו אדם שמחכה, נרגש ולחוץ, להשתלה שאולי תציל את חייו. בראייה רחבה יותר אפשר להגיד שהמרכיב העיקרי שהופך את הסדרה למעניינת ומרתקת כל כך הוא עצם העובדה שזו היא סדרה דוקומנטרית.
התרעות פיקוד העורף