משפחת סימפסון, שחוגגת היום יום הולדת 30, היא כנראה המשפחה הכי מפורסמת באמריקה - אפילו יותר ממשפחת קרדשיאן. כמו לא מעט סיטקומים אמריקאיים לפניה ואחריה, המשפחה הכי צהובה בטלוויזיה הציעה מבט הומוריסטי על משפחת מעמד פועלים אמריקאית ממוצעת בעיירה אמריקאית ממוצעת (אנחנו לא יודעים באיזו מדינה נמצאת העיירה ספרינגפילד - במציאות ישנן לא מעט עיירות בשם הזה ברחבי ארצות הברית): האבא השמן והעצלן (הומר, שעובד בתחנת הכוח הגרעינית המקומית), האם ועקרת הבית הטלוויזיונית הארכיטיפית (מארג'), הבן הבכור, השובב והמרדני (בארט), החנונה השמאלנית האקטיביסטית (ליסה), התינוקת הנצחית (מגי), כלב וחתול. בנוסף אליהם כוללת הסדרה אין ספור דמויות משנה שחוזרות שוב ושוב לאורך 30 השנים האחרונות.
האיכות מן הסתם לא יכולה להישאר אחידה לאורך זמן כה ארוך, אבל המזל של "הסימפסונס" הוא שבניגוד לשחקנים בכל סיטקום אחר, כוכביה אף פעם לא מזדקנים. הזמן חולף, אך הדמויות תמיד נשארות באותו גיל. אם הן היו מזדקנות, אגב, בארט היה היום בן 40.
אם סיינפלד הייתה "תוכנית על כלום", "משפחת סימפסון" היא תוכנית על הכל. הפלטפורמה הפשוטה של סדרת אנימציה על משפחה ממוצעת משמשת כר פורה לדיון על אין ספור נושאים, חלקם גם כבדים וקשים, ברומו של עולם. אם קומדיה עוזרת לנו לדון בנושאים קשים, אז קומדיה מצוירת על אחת כמה וכמה. בתור סאטירה נשכנית, "משפחת סימפסון" צוחקת על אמריקה, על העולם, על התרבות המערבית, על התרבות הלא־מערבית, על טרנדים, על טראומות קולקטיביות, על עשירים, על עניים, על פרות קדושות וחזירים טמאים, על הטלוויזיה, על מוסרנות וצביעות ועל עוד כמה דברים ששכחנו.
אחד הדברים המגניבים ביותר ב"משפחת סימפסון" הוא אין ספור הופעות האורח. להתארח ב"סימפסונס" הוא סמל סטטוס, ולא נראה שיש סלב שיוותר על ההזדמנות החד־פעמית להצהיב ולהסתמפסן (לפני שאפליקציה פשוטה העניקה את הפריבילגיה הזאת לכלל האוכלוסייה).
בין היתר תרמו לסדרה את דמותם ואת קולם ידוענים כמריל סטריפ, מארק צוקרברג, סטיבן קולבר, מל ברוקס, בוב הופ, קונן אובריאן, מישל פייפר וסטיבן הוקינג, וגם אין ספור זמרים, זמרות ולהקות כמו REM, מטאליקה, הראמונז, מייקל ג'קסון, הרולינג סטונס, אלביס קוסטלו (שהומר קרא לו "חנון"), קולדפליי, U2, גרין דיי, אירוסמית', רד הוט צ'ילי פפרז, אן סינק ובריטני ספירס. אחת הגאוות הגדולות של מאט גריינינג, יוצר הסדרה, היא העובדה שכל שלושת הביטלס שחיו בתקופתו התארחו ב"סימפסונס" – כל אחד בתורו. פול מקרטני אפילו התארח ביחד עם לינדה בפרק שבו ליסה הפכה לצמחונית.
"הסימפסונס" נולדו ב־1987 כסדרה של קטעי אנימציה מצחיקים בתוכנית האמריקאית של הקומיקאית הבריטית טרייסי אולמן. המפיק ג'יימס ל. ברוקס רצה לשלב קטעי אנימציה קצרים בתוכנית והזמין פיילוט מהקומיקסאי מאט גריינינג, שפרסם בזמנו בעיתונים קומיקס בשם
Life in Hell. בהמשך הפכה הפינה הפופולרית בתוכנית הנשכחת לסדרה בפני עצמה. הפרק הראשון שודר ב־17 בדצמבר 1989, וההצלחה שלו פתחה את הדלת למבול של סדרות אנימציה למבוגרים כמו "ביוויס ובאטהד", "סאות' פארק", "איש משפחה", "המלך היל" ו"פיוצ'רמה" של גריינינג עצמו.
"משפחת סימפסון" שברה לא מעט שיאים. היא לא רק הסיטקום שהחזיק מעמד הכי הרבה זמן אי־פעם, היא גם סדרת האנימציה הכי ארוכה ואפילו סדרת הפריים טיים המתוסרטת הכי ארוכה. זיכיון המרצ'נדייז של "הסימפסונס" שווה מיליארדים והונו של גרייניג עצמו מוערך בין 500 ל־600 מיליון דולר.
התרעות פיקוד העורף