אני באופן אישי לא כל כך מסתדר עם המקצוע הזה שקוראים לו “סטנד־אפ ישראלי", כי לדעתי העובדים בו לא כל כך מבינים שהמטרה היא לא לעמוד על במה ולצעוק דברי גיחי אלא להצחיק, ואת זה הם לא יודעים לעשות, אבל זו כאמור רק דעתי האישית. ובכל אופן, בימים רגילים שלום אסייג (השני) הוא עוד אחד בשורה ארוכה־ארוכה אפורה־אפורה של עובדי “סטנד־אפ ישראלי", ואני חושב שבהחלט בלבלתי עליו מספיק את המוח.
שלום אסייג (הראשון) - אין דרך אחרת מלתאר זאת - נותן כאן לא פחות מהצגת משחק פנטסטית. בין שהוראות הבימוי הורו לו את הדרך ובין שמצא אותה בעצמו, אסייג מבין את הדמות עד פרטיה האחרונים, ממלא אותה בנפח מדויק ומגיש לנו את איזי בכר במידה כפי שהיינו מצפים מאיזי בכר להיות בנקודה הזאת בחייו.
הוא מותש, הוא מדוכדך, לאשתו (אורנה פיטוסי) היה פעם רומן עם מי שעומד להיות מפכ"ל, הוא לא מוצא עצמו בסביבתו המקצועית־חברתית הגדושה קציני המשטרה שמחים, קופצניים, מדלגים כמו במשחק חבל באזורים האפורים והכהים שסביב החוק שהם אמורים להיות אביריו ושומריו. הוא בן 50 ותכף יוצא לפנסיה ונותר איש ישר. לא קדוש, לא פוץ טהרן, פשוט לא מוצא את עצמו במרחב החדש שמתהווה סביבו. ושלום אסייג כאמור מספר את הסיפור של איזי בכר בצורה נהדרת.
כך או אחרת, עלילת “מנאייכ" טובה. אפילו מאוד. היוצר רועי עידן והבמאי אלון זיגמן, וצוות שחקנים נהדר בהובלת השחקן האלמוני שלום אסייג (הראשון) הכינו לנו אחלה סדרה. חבל שאין אותה כבר בבינג'.
התרעות פיקוד העורף