תחילת הסדרה היא בלתי נסבלת, גם כשמנקזים את אפקט הנוער שנחשב לצרכן מסך לא אינטליגנטי, וגם כשזוכרים שמדובר בסדרה אמריקאית. בדיחות ושנינויות ושנינויות ובדיחות תפלות נורות ברסס אל המסך, עד שמתחשק לכבות את הטלוויזיה או לעבור לערוץ אחר. אט־אט נרגע התסריט ומתחיל לגעת - לפעמים באופן אותנטי - גם בכאביהם הפיזיים ובחרדותיהם הנפשיות של החולים הצעירים, וברגעים האלה הופכת הסדרה לבעלת ערך אמיתי. זה הזמן שבו צופה צעיר פוגש לראשונה באימי המחלה הקשה ויוצא ממנה עם מטען של ממש. וחומר לנפש עושה איש צעיר ליותר בנאדם. שווה.
# לראות או לוותר: לראות. גם אם צריך להריץ את הפרק הראשון בפאסט פורוורד.
התרעות פיקוד העורף