שרף לא חושב. היה גירוי, יצאה תגובה. אם זה היה שחקן פולני, שרף היה אומר “לך תכין גפילטע פיש". כי ככה המוח שלו מחולק - לכל קבוצה אנושית יש הקפסולה שלה: לא' בננות, לב' גפילטע פיש, לג' מרק בורשט, וכן הלאה. שרף, אגב, גם רדוד מכדי להיות אמפתי ולדמיין את הצער שעשוי להיגרם לארויו, שעה שהוא נתלש ממקור פרנסתו, דחוק במושב המטוס בטיסה הארוכה שבסופה מחכים לו רק הררי בננות לאכול, לשיטתו של שרף.
ובדיוק את המטען הפנימי הזה, חסר היצירתיות והדמיון, מביא שלמה שרף לעמדת הפרשן. כבר כל כך הרבה שנים הוא יושב שם ומבעבע ממעמקי בטנו משפטים חסרי משמעות דוגמת “קבוצה א' שולטת יותר בקצב המשחק", שזה, מבחינה ספורטיבית, שקול פחות או יותר לאמירה שקבוצה א' אוכלת יותר בננות. או שהוא סתם מחלק ציונים חסרי הנמקה לשחקן הזה ש"רע מאוד", ולשחקן ההוא ש"לא עושה שום דבר", ואף אחד, בערוץ הספורט, לא ממרפק אותו בשקט בפינה ואומר לו, שליימה, בחייך, תרים קצת את הרמה, בסדר?
וככה בדיוק, כשהוא משתכשך בתוך האדישות המערכתית הזו, מוציא שליימה את הכלום שיש לו בפנים ושולח שחקנים לאכול בננות. ובדיוק מתוך אותה אדישות יכול שימי ריגר להרשות לעצמו להשמיע קולות ג'ונגל פרועים במהלך שידורים. וכך גם סלבה, שרק השד יודע מה הבנאדם אומר, ומשנה לשנה נעשה בלתי ברור יותר. ואף אחד בערוץ שם לא קם והופך שולחן ואומר, רבותיי, הברדק הזה לא יכול להימשך ככה. מזל שיש גזענות.
התרעות פיקוד העורף