שם טוב ניצח בדרכו היפה, הוא לא דרס או רמס אף אחד בדרך, לא התרברב, אלא הוכיח שהוא שורד ראוי, נבון ומפתיע - כזה שישלוף לנו שפן מהכובע ברגע הכי לא צפוי. הוא ניחן בראייה יצירתית וביכולת נפלאה למצוא ברגע האמת קשרים מעשיים לאירועים שונים מחייו. כמו כן, חשף יובל שהוא גם איש משפחה למופת ואב שכל ילד היה רוצה - כזה שמנהל שיחות אישיות עם ילדיו ואפילו לוקח מהם טיפים.
עם זאת, אל תתבלבלו לרגע מהתדמית של המצחיקול השטותי, יובל המבולבל רחוק מלהיות מבולבל. הוא מפוקס וחדור מטרה, ועוד לפני שהתחילה העונה, אני יכולה בקלות להכתיר אותו כאחד המתמודדים הבולטים ביותר שראוי להיות השורד האחרון.
הפרק התחיל במשימת ההדחה של ליבולן, כאמור, וצפינו בשייטת האולימפית מתקשה ומתנשמת בכבדות, בעוד חבריה לקבוצה צלחו אותה בקלילות מעוררת הערצה. זה גרם לחברי השבט ולצופים לזלזל ביכולותיה, ולתהות הכיצד ייתכן הדבר, הרי מדובר בספורטאית אולימפית. גם אני שפטתי בחומרה את בוסקילה והדבקתי לה תגית של אכזבה גדולה. במקומה הייתי מתחפרת עמוק באדמה מבושה. הרגשתי קושי רב לצפות בהתמודדות של בוסקילה. זה לא היה מחזה נעים לצפייה: לא הפנים המתקשות לנשום, ולא הכאב שחשה בגופה בעקבות הנפילה על הקורה.
אבל אז, ברגע האמת, הגיעה תפנית גדולה בעלילה. מאישה מותשת ומובסת הפכה בוסקילה למתמודדת הירואית ומעוררת הערצה, כשחשפה ברגע מכונן במועצת השבט שהיא סובלת ממחלה אוטו-אימונית שפגעה בריאות שלה, שמתפקדות רק בחמישים אחוז מיכולתן.
הגדולה של בוסקילה היא לא החשיפה מול כל הצופים, אלא הצעד האמיץ שעשתה כשהחליטה להשתתף בריאלטי כל כך קשה פיזית ומנטלית, כשהיא מוגבלת בנשימתה. אני מעריצה אנשים כמוה, ולא רואה בהם בשום צורה קורבנות של החיים. אני מודה שבוסקילה לימדה אותי לקח חשוב לחיים - לא למהר לקפוץ למסקנות, לא לשפוט ולא לחרוץ. לכל אחד סיפור משלו, ואנחנו לא יכולים לתייג או לבקר אחרים.
אולי זה בגלל הדיבור המזלזל והמתנשא, או תחושת העליונות שלהם כלפי השורדים האחרים. אולי אלו הסיבות שהם מצאו את עצמם מחוץ למשחק בשלב כל כך מוקדם. אולי.