מה שלא אהבתי הייתה הגישה המתנשאת של כמה מהחברים, שבזמן הדיון במועצת השבט, עשו לו מבחן אישיות ושאלו אותו כל מיני שאלות מכשילות כמו: מה היית עושה אילו הילד שלך היה מבקש ממך לאכול את האוכל המגעיל, לא היית עושה זאת בשבילו? (שאלה של שירה). למה שירה? למה להתייחס לגדי כמובן מאליו ולהביך אותו בשאלות, שיוכיחו מה? שהוא לא חכם במיוחד?
הנסיון הזה מצידם לגחך עליו ולהפיל אותו בפח עם שאלות מקנטרות, היה אך ורק מהסיבה הפשוטה: להצדיק את הבחירה שלהם להדיח אותו. "אם לא אכפת לך (ניסוח שלי) ואתה לא מתאמץ מספיק בשביל הברית, אז למה שאני אתאמץ בשבילך?", אמרה ג'קי. כאילו שנורא היה אכפת לה שהוא לא אכל את הדרעק הזה ששמו לו בצלחת, כשהיא יודעת שממילא הוא יועמד להדחה אם היא רק תניף את האצבע ותפקוד על האחרים לשים את השם שלו. יודעים מה? אני שמחה בשבילו שהוא החליט לא לוותר על העקרונות שלו ולא להכניס לפה את הגועל שזז שם בצלחת, ואם זה פגע בברית או החליש אותה, מגיע להם, לכל חורשי המזימות, שיאכלו אפילו קקה של ציפורים, ובלבד להישאר במשחק, גם במחיר השפלה טוטאלית וסכנה בריאותית למעיים.
יש את אלה שאומרים שההפקה תעשה הכל על מנת להגן על ג'קי, ואני נוטה להאמין לחוכמת ההמונים. כי למה למשל ההפקה לא המציאה איזשהו טריק או טוויסט בעלילה על מנת שגדי לא יודח, כפי שעשתה לפני כמה פרקים כשג'קי הייתה בסכנת הדחה?
שוב, זהר נפל בפח שג'קי טמנה לו. הוא כל כך פוחד ממנה, כי הוא חושב שהיא אריה שואג ולא צבוע שרק בא ללקט את השאריות, שהוא אפילו לא מספר לכולם במועצת השבט, שבעצם היא אשמה בהדחתו של גדי, כי היא זאת ששיקרה לו וגרמה לו לצלצל בפעמון ולמנוע מגדי להציל את עצמו. לא הבנתי, אתה עדיין שומר על כבודה אחרי כל הקש שהאכילה אותך?
לסיום, אם בפרק הקודם נגעלתי ממה שהם דחסו לבטנם, אתמול נגעלתי מהצביעות שחגגה עם הדחתו של גדי. אחרי שעשו עליו סיבוב ושכנעו אותו לא לצלצל בפעמון, להגיד לו כמה שאוהבים אותו, כשיוזמת הרעיון להדחתו, ג'קי מתעלה על כולם באמירה: "אני שרופה עלייך", היה מבחינתי, איכסה לא פחות מחור התחת שאלה אכלה.
התרעות פיקוד העורף