התעלמות ממהדורות החדשות טובה לבריאות וכבר שנים רבות אני נוקט כך. את המידע הנחוץ כדי להישאר מעודכן פחות או יותר אני משיג ממילא באינטרנט במהלך היום, ואין לי חשק או זמן עודף שארצה לבזבז על ריקוד הגבות של יונית, קרן מרציאנו וכיו"ב שדרים, פרשנים לכל נושא ועניין וסתם קיביצרים מזדמנים רעבים לזמן מסך על חשבוני. מעדיף, אם כבר הטלוויזיה פועלת בשעה הזו, לראות אריה אוכל זברה בערוצי הטבע והמדע.
ביום שישי שעבר, בצל סיטואציה משפחתית, מצאתי עצמי לראשונה זה הרבה־הרבה זמן, נאלץ לשבת מול הטלוויזיה בשעת מהדורת השבת. זה היה לא פחות ממפחיד. זה נראה כאילו התאספו באולפנים קבוצות של גברים ונשים שהתבקשו בידי במאי השידור ללבוש את ארשת הפנים המאיימת ביותר שלהם וברגע שהשידור יוצא לדרך להתחיל להפחיד את הצופים. רק בשורות רעות, רק באופן המערער ביותר, ואם מישהו מהצופים לא יוצא בדמעות עם כאבי בטן בתום המהדורה, המגיש/פרשן מקבל עונש.
אבל “כטב"מ" מצלצל טוב. נשמע מאיים יותר. כמו שביקש במאי המהדורה. אז מה אם זה בגודל זבוב וחצי. וארי שביט, ששב ממחוזות הקור, שולף את האיום שניתן לשלוח “נחילים" של “כטב"מים" כאלה לעבר ישראל. לא זכור לי אגב מתי והיכן הפך ארי שביט למומחה לענייני צבא וכלי טיס בלתי מאוישים, אבל את הסחורה הוא מספק. אוטוטו יתכסו פני השמיים בעננה שחורה עשויה נחילי כטב"מים, עשרות, מאות, אלפים - אמא! אמא'לה! אמממאא! בראבו, ארי!
בכל פעם שנדמה שראינו כבר הכל, שאין דבר שישראלים מסוגלים לעשות שהחמצנו, קופץ איזה ישראלי מתוק ושובב ומראה לנו שאפשר וניתן לעשות איזו חוכמה חדשה ומקסימה. השבוע היה זה צעיר רמת גני בן 23, שבמהלך סיבוב שגרתי בספארי עצר את רכבו ליד בריכת התנינים, דילג מעל הגדר, התקרב אל התנינים, צילם אותם במשך מספר שניות ואז חזר לרכבו.
אפשר כמובן לבוא בטענות להוריו של החמוד, שחינכו אותו באופן שיגרום לו לקפוץ לבריכת תנינים, אלא שכאן, נדמה לי, האשם תלוי פחות בו ויותר בתנינים עצמם. תנין שמכבד את עצמו, לו היה נקלע לסיטואציה דומה, לא היה מהסס לשנייה וטועם באופן מיידי את מי שנכנס לטריטוריה שלו - והרי מה טוב יותר מחטיף של אחר צהריים בדמות יד או רגל מדממת וטרייה ישר מהבנאדם.
התרעות פיקוד העורף