החלטת היועמ"שית כי מי שיחקור את הדלפת הסרטון תהיה הפרקליטות הצבאית עצמה, כלומר זאת שהדליפה, הייתה הצעד הראשון במעורבותה הפסולה. אין בר דעת שהיה מקבל החלטה הזויה כזאת. הרי בזמן פרסום הסרטון הבזוי שהציג את חיילי המילואים של כוח 100 כאנסים, לא היו חשודים אחרים זולת אנשי הפרקליטות. החומר היה בידם ובידם בלבד.
כבר בהחלטה הזאת, אי אז בתחילת הפרשה, היה ברור שפניה של בהרב מיארה לטיוח. כמו בעשרות ומאות המקרים האחרים שבהם יצאו חומרים מחדרי החקירות על ידי שוטרים ופרקליטים - שהיו היחידים שהחזיקו בהם ושלא נחקרו ולא נבדקו עד עצם היום הזה.
בהרב מיארה טעתה לחשוב שמדובר במקרה דומה. גם היא, כמו הפצ"רית, לא קלטה שפה לא מדובר בעוד מקרה של הדלפה, אלא במה שנוגע בנפשם של המונים. ושאת הפרשה הזאת לא ניתן יהיה לטייח.
אפילו את הצעד המינימלי של גביית עדות או תצהירים מבכירי הפרקליטות שהיו חשופים לחומר, הוא לא עשה. בטח שלא נטילת מכשירי הטלפון והחרמת מחשבים לצורך בדיקתם. מה בעצם הוא כן עשה? אילו פעולות חקירה הוא כן נקט? ועוד כאלה שזכו לשבחים כה רבים, על פי עדותו, מלשכת היועמ"שית? וכל זה במשך כמעט שנה וחצי(!).
כל אלה נחלת העבר. הבעיה כעת היא שאותו דפוס פעולה, או חוזר פעולה, נמשך גם בימים אלה. הפעם בהתערבות בג"ץ. אף שהפצ"רית נחקרה כבר ביום ראשון, אחרי כמעט חודש של אשפוז, דבר לא קורה. אין חוקר ראשי. היועמ"שית ואנשי הפרקליטות, כולל אלה שהיו חתומים על ההודעות הכוזבות לבג"ץ, לא נחקרו ואפילו לא הוזמנו לעדות. מפני שאין חוקר ראשי. ובג"ץ לוקח את הזמן.
שום דבר לא בוער. והכי הזוי - שופטי בג"ץ ממשיכים לשמוע את עמדתם של אנשי הפרקליטות, אף שקבעו במפורש שהפרקליטות כולה בניגוד עניינים בשל מעורבותה בפרשה - מהיועמ"שית ופרקליט המדינה ועד לראש מחלקת הסייבר. כולם פסולים ומנועים, על פי ההחלטה.
העמית של בר
ישאל את עצמו השואל, מדוע ראש הארגון הביטחוני והמודיעיני המשמעותי ביותר אחרי צה"ל בהקשר של רצועת עזה, שכשל בהבנת כוונות חמאס, שכשל קשות בהשגת מודיעין וניתוחו לקראת הפעולה שבה לקחו חלק עשרות אלפי אנשים ברצועה שנכנסו לכוננות חירום מבלי שאף עין ואוזן ישראליים עלו על זה - מעוניין בהקמת ועדת חקירה שמי שממנה את ראשה וחבריה הוא דווקא השופט עמית.
התשובה ברורה. בר מעדיף את המוכר. את מי שחושב כמוהו. הוא לא יודע איך ייצא מהוועדה ואיזה סוג של אחריות וקלון יושתו עליו, אבל הוא כן מנסה להגדיל את הסיכויים. עמית הגן עליו כשהערים כל קושי אפשרי על פיטוריו, כולל איסור לראיין מחליף. הוא, כמו בר, רואה בממשלה צרה צרורה. עמית אמר את הדברים במפורש על כך רק השבוע. כך גם בר. לא בכדי הוא אישר חקירה לבדיקת "חדירת גורמים כהניסטיים ועברייניים לתוך הממשלה".
בר, כמו - יש להניח - עמית, רואים עין בעין גם בדברים שיהיו בליבת החקירה על אירועי 7 באוקטובר, כמו למשל חלקה של הרפורמה המשפטית בהחלשת צה"ל. שופט אחר יכול היה להגיע למסקנה שהממשלה פעלה בלגיטימיות מלאה, ושמי שפירקו את החברה ואת הצבא הם המפגינים הקיצוניים שפעלו לפרק הכל, כולל את הצבא ואת הכלכלה, כשהטיפו לסרבנות, אי־התנדבות והברחת הכסף מישראל. לא עמית ובר. הם מעדיפים לראות את הממשלה כאשמה בכך. אז למה לבר שופט אחר, ולא את עמיתו לדרך, עמית.
הגמוניית הדעות נשחקת להם
ערוץ 14 למשל יכול להרוויח ממדידת רייטינג שונה כאשר ועדת המדרוג הנהוגה כיום תוחלף בשיטה החדשה שמציע קרעי, וייתכן שיתגלה, כפי שראשיו סבורים, כי הוא המוביל בישראל ולא ערוץ 12, אולם הוא יכול גם להפסיד את כל עולמו כשהחוק החדש יפתח לתחרות את ערוצי הטלוויזיה.
רדיו גלי ישראל (גילוי נאות: הח"מ מגיש בו תוכנית יומית) מתנגד נחרצות לרפורמה. ובכל זאת לא היה לאיש מעיתונאיו ושדרניו מה לחפש בכנס החירום, שהפך מהר מאוד למופע אימים של כל מה שרע בערוצים המרכזיים, רדיו וטלוויזיה, מאז היווסדם.
הכנס עסק הרבה פחות בחשש שבפגיעה בכלי תקשורת משודרים, והרבה יותר בניסיון נואש לשמר את הגמוניית הדעות שהולכת ונשחקת בשנים האחרונות. כי מה הקשר בין מאבק של כלי תקשורת באשר הם לדבריה של אילנה דיין, מבכירות קשת 12: "האמת היא שמי שלא רוצה ועדת חקירה ממלכתית לא רוצה תקשורת חופשית, ומי שלא רוצה תקשורת חופשית עושה 'רפורמה' ומנסה לקלוס את כל מי שלא מתיישר. בדיוק כמו שאסור לנו לקנות את הסיפורים שיצחק עמית הוא עבריין והיועמ"שית צריכה ללכת לכלא, אסור לנו לקנות את השקרים שמסופרים נגד התקשורת".
ומה עם עיתונאים הסבורים כי אסור להקים ועדת חקירה ממלכתית, ושהרפורמה המשפטית כן נחוצה, ומשוכנעים שהיועמ"שית אכן צריכה ללכת הביתה? מה בין זה לבין סגירת כלי תקשורת או רפורמה שתגביר תחרות?
"לצערנו", אמר, "אנחנו תרמנו לא מעט לעלייתם של בן גביר, גוטליב, סילמן וחבריהם. אני לא מציע שנפסיק לדווח עליהם, אלא שנפסיק לחבק אותם – לא רק בחדשות אלא גם בתוכניות המלל וב'ארץ נהדרת'. מי שצוחק עליהם, מנרמל אותם. מי שמנרמל אותם, מקדם את המהלכים שלהם להשמדת התקשורת החופשית". מבחינתו, מי שמדווח עליהם כפוליטיקאים לגיטימיים כנראה אינו עיתונאי מספיק.
מחליפים דור
וכן ללא מועמדים חדשים כמו הדר מוכתר ומועמדים שמתמודדים במשבצות הקבועות למחוזות, שחלקם הגדול ייקבעו במקומות ריאליים שידחקו אחורה, ואולי אף החוצה, ח"כים מכהנים. אבל הסקר משמש ככלי לא רע לבחינת מדד הפופולריות בין בכירי המפלגה וחברי הכנסת. וגם בו נראית בבירור מגמת חילופי הדורות בליכוד.
לא גבוה אבל ריאלי. סער הוא דוגמה לדמות שקשה לחזות את מיקומה האמיתי, מאחר שעל פי ההסכם עם הליכוד הוא הוסיף כמה אלפי מתפקדים מטעמו ועוד כמאה חברי מרכז, שעשויים להקפיץ אותו למקום גבוה בהרבה.
שניהם ירדו בדירוג, בעיקר גלנט, שהיה בפעם הקודמת במקום השלישי ברשימה, אבל עצם העובדה ששניהם הצליחו לעקוף שרים וח"כים אחרים בתנועה, אחרי שהיה נדמה שיהיו גמורים מחמת זעם המתפקדים עליהם - מראה שיש עדיין ביקוש למורדים שלא מיישרים קו וגורפים את קולות המתנגדים לנתניהו. זה לא מספיק כדי לנצח אותו בפריימריז לראשות הליכוד, אבל כן מספיק כדי להיות חלק מהסיעה בכנס הבאה.
התרעות פיקוד העורף