שחר גולדנברג, חבר ועד הנהלת קיבוץ זיקים, התבצר ב־7 באוקטובר עם משפחתו בממ"ד הבית וחולץ בשעות הערב על ידי כוחות הביטחון. מאז, לדבריו, הוא לקח על עצמו את הובלת הקהילה. "מחצית מהקהילה שלנו, וגם אני, התפנתה לקיבוץ שדות ים, ומחצית אחרת הייתה בקיבוץ מעלה החמישה", הוא מספר. "בשבועות הראשונים זה היה שוק מוחלט, לא היה ניתן לעכל בכלל מה שקרה. אז התחיל בעצם המסע שלנו, שהוא מסע קשה, כואב, מלמד, מרתק – הכל ביחד.
"הבנו שהדרך שלנו ארוכה מאוד. במהלך הזמן שבו היינו מפונים התחלנו גם לחשוב על פרויקטים קהילתיים, על מה אנחנו עושים ביום שאחרי לטובת שיקום הקיבוץ. צוות מתנדבים ואני העלינו בין היתר רעיון של פאב חברתי".
הבסיס למקום החדש היה בעצם פוד טראק, שהגיעה לקיבוץ שדות ים והיום משמשת כמטבח הפאב בזיקים. "סייעו לנו והחליטו להביא את הפוד טראק לשדות ים כדי שנוכל לבשל בה לעצמנו, ולא רק לאכול בחדר אוכל", גולדנברג מתאר. "החדרים שלנו בשדות ים היו ללא מטבחים, ולבשל לעצמנו זה אחד הדברים שהיו חסרים לנו. מהפוד טראק הזו נולד בסופו של דבר הרעיון של הפאב. עוד כשהיינו מפונים, דרך הסוכנות היהודית חיברו אותנו לקהילת דאלאס שרצתה לסייע. התחלנו לכתוב תוכנית שנה קדימה לשיקום הקיבוץ. הפאב היה חלק מהתוכנית".
הפאב החדש נמצא ממש בכניסה לקיבוץ, בחורשת אקליפטוס. "לכן קראנו לו 'פאב החורשה'", מסביר גולדנברג. "המטבח של הפאב הוא הפוד טראק, ומסביבו בנינו דק גדול מאוד, במה לאמנים יוצרים, תאורה. כיום, כ־85% מחברי הקיבוץ כבר חזרו הביתה. הפאב יהיה פלטפורמה לאירועים קהילתיים שונים. הגיבוש מחדש הוא דבר מורכב, במיוחד לנוכח העובדה שהיינו מפוצלים כמעט שנה. היו גם הרבה מתחים בתוך הקהילה. אלה דברים שתשמעי, לצערי, מהרבה קהילות שפיצלו אותן. גם הילדים לא ראו את החברים שלהם הרבה זמן. אנחנו רוצים ליצור מנגנון שיחבר את כולם בחזרה, ואני חושב שאנחנו בכיוון הנכון".
מהלובי במלון לפאב
לדבריה, אף שזו הייתה תקופה לא פשוטה, "בתוך התקופה הזו גם נמצא האור הקהילתי, נוצרו קשרים וחיבורים שלא היו קודם. כשהיינו בזמן הפינוי במלון, יכולת לראות אנשים יושבים בלובי סביב שולחנות. האחד מביא בקבוק יין, האחר בירה. ככה נוצרו גם חברויות חדשות שלא היו קיימות קודם. נוצרו בעצם חבר'ה. ב־1 במרץ 2024 חזרנו רשמית לאור הנר, ואז כמה מהחברים חשבו שצריך להריץ את הרעיון הזה, של הקמת הפאב, ולהמשיך את החברותא שנוצרה, מתוך הנסיבות הקשות, בזמן הפינוי".
הרבה יותר מבית מרזח
"ידענו שמדובר בדרך ארוכה, אולי אינסופית, אבל ששזורות בה גם תמונות ניצחון קטנות. הסטודנטים בשדרות, בוגרי התיכון בנתיב העשרה, הצעירים של קיבוץ בארי, לימדו אותנו שהיכן שיש צחוק, יש תקווה, יש חיים, יש עתיד. הבאנו ליישובי העוטף לגימה של שקמה, וקיבלנו בתמורה לגימות של תקווה, הוכחה שאפילו את השבר הגדול ביותר ניתן לאחות בזכות הקהילה, בכוח האהבה".
התרעות פיקוד העורף