לפי ההחלטה, כל ריאל חדש יהיה שווה ל־10,000 ריאלים נוכחיים, ויחידת המשנה החדשה תיקרא "קראן". עם זאת, שלא כמו בהצעת החוק המקורית, שם המטבע - הריאל - יישאר ללא שינוי. מדובר לא רק במהלך סמלי, אלא בראש ובראשונה מהלך פרקטי שנועד לפשט את ההתנהלות היומיומית ולהפחית את עלות הדפסת השטרות, שכבר מזמן איבדו את הרלוונטיות התפעולית שלהם.
צעד כזה אינו חדש בזירה העולמית. בישראל, למשל, בשנת 1985, נמחקו שלושה אפסים עם המעבר ל"שקל חדש", במהלך שהיווה חלק בלתי נפרד מ"תוכנית הייצוב" ששינתה את פני הכלכלה המקומית לפני 40 שנה בדיוק. באיראן, לעומת זאת, מדובר בתהליך ממושך שידע לא מעט עיכובים. איראן סובלת מזה עשורים מאינפלציה גבוהה, שניזונה בין היתר מסנקציות כלכליות, שחיתות, וניהול כושל.
הריאל איבד כמעט כל ערך ריאלי, והציבור כבר מזמן מסתמך על הדולר והזהב כאמצעי שימור ערך - ולא על המטבע הלאומי. מי שבכל זאת בוחר להשתמש בריאל נתקל במערכת שערים כפולה: מצד אחד שער רשמי שממשלת איראן מפרסמת, ומצד שני שער שוק חופשי - לעיתים גבוה פי שלושה או יותר - שבו מתבצעת רוב הפעילות הכלכלית האמיתית.
הפער הזה יוצר עיוותים, מעודד שחיתות ומרחיק השקעות זרות. כבר ב־2019 נידונה תוכנית דומה של מחיקת אפסים אך לא הבשילה לחקיקה. הפעם, נראה שישנה הסכמה רחבה יותר בין הרשויות, גם אם מועצת שומרי החוקה עדיין דורשת תיקונים לחוק.
התרעות פיקוד העורף