כשאמרתי לחברים שאני נוסעת ליוון כדי לכתוב על אורז, הם חשבו שהתבלבלתי. "אורז? ביוון?" שאלו בתמיהה, "את בטוחה שלא התכוונת לתאילנד או לסין?". ובכן, גם אני הייתי מופתעת כששמעתי לראשונה על EUROPEAN RICE - קואופרטיב אורז יווני שמתכנן להיכנס לשוק הישראלי. אבל הנה אני, בטיסה לסלוניקי, עיר הנמל השנייה בגודלה ביוון, מוכנה לגלות את הסוד הנסתר של האורז האירופי.
סלוניקי מקבלת את פניי בחום טיפוסי של סוף הקיץ. העיר, שמשלבת היסטוריה עתיקה ואווירה מודרנית, נראית רחוקה מאוד מהדימוי של שדות אורז. ואכן, בשיטוט בעיר עצמה, שמתגלה כיעד מרתק, אי אפשר לנחש שבמרחק כחצי שעה נסיעה גדל אורז שמספק 20% מייצור האורז באירופה.
בטיול קצר במרכז העיר אני נתקלת במגדל הלבן המפורסם, סמלה של סלוניקי, שניצב בגאון לחוף הים. הטיילת שוקקת חיים, מלאה מסעדות, בתי קפה וברים שמושכים תיירים ומקומיים כאחד. בעיר העתיקה אני מטיילת ברחובות הצרים של שכונת לדאדיקה, שבעבר הייתה הרובע היהודי של העיר. כיום, השכונה הציורית מלאה חנויות קטנות, גלריות אומנות ומסעדות אותנטיות. לא רחוק משם, שוק מודיאנו המשופץ מציע חוויה קולינרית עשירה, עם דוכני מזון טרי ומסעדות קטנות.
על אף לוח הזמנים הצפוף, אני מצליחה להציץ גם בכנסיית "האגיה סופיה" המרשימה, שמזכירה את בת דודתה המפורסמת באיסטנבול. בערב אני מגלה שסלוניקי היא גם עיר סטודנטיאלית תוססת, עם חיי לילה שוקקים. הטברנות המסורתיות מתמלאות בקהל צעיר ועליז, והמוזיקה היוונית נשמעת עד השעות הקטנות של הלילה.
אף שהגעתי לכאן בשביל האורז, אני מבינה שסלוניקי עצמה היא יעד שווה ביקור, עיר שמציעה תמהיל מרתק של היסטוריה, תרבות, אוכל משובח וחיי לילה תוססים.
"ההיסטוריה של גידול האורז באזור מתחילה בשנות ה־50", מסבירה מריה נלמפנטי, ראש המחלקה לפרויקטי מידע וקידום ב־NOVACERT LTD - החברה שאחראית על קידום EUROPEAN RICE, בעת שאני פוגשת אותה במפעלי החברה. "אחרי מלחמת העולם השנייה, הממשלה חיפשה דרכים להגביר את הביטחון התזונתי. האדמות כאן, שהיו פעם מכוסות במי ים, התגלו כמתאימות במיוחד לגידול אורז בגלל המליחות הטבעית שלהן".
המהפכה הזו באה לידי ביטוי בכמה אופנים. ראשית, בשיטות הגידול. "אנחנו משלבים ידע מסורתי וטכנולוגיה מתקדמת", היא מפרטת. "למשל, אנחנו משתמשים ברחפנים ובחיישנים מתקדמים כדי לנטר את מצב השדות, אבל גם מסתמכים על הניסיון רב השנים של החקלאים שלנו". שנית, הדגש הוא על קיימות. "האורז שלנו גדל בשיטות שמצמצמות את השימוש בכימיקלים ומעודדות מגוון ביולוגי", אומרת נלמפנטי.
השאיפה הגדולה של EUROPEAN RICE היא להיכנס לשוק הישראלי. "אנחנו יודעים שהישראלים מעריכים איכות ואוכל טוב, ומאמינים שהאורז שלנו יתאים בדיוק לצרכים ולטעם הישראלי", אומרת נלמפנטי. ואכן, בימים אלו ממש - בעוד המדינה שלנו נמצאת במצב כלכלי וביטחוני מאתגר במיוחד - המותג מנסה לחדור לשוק ומחפש משווקים ויבואנים. כרגע לא ידוע מתי זה יקרה, אך נראה שבעיקר מהצד היווני יש רצון גדול לקדם תהליכים. בעיניהם, זו עוד דרך להעמיק את הקשר עם הידידה הטובה שלהם – ישראל.
בערב, כשאני חוזרת למלון, אני חולפת על פני הטברנות התוססות של סלוניקי. הרחובות מלאי חיים, והריח של אוכל טוב ממלא את האוויר. אני חושבת על המסע שעברתי היום - מהעיר ההומה לשדות השלווים וחזרה - ומבינה שגיליתי הרבה יותר מסתם אורז. גיליתי סיפור של מסורת וחדשנות, של אהבת האדמה ושל מחויבות לאיכות.
למחרת, כשאני עולה על הטיסה חזרה לישראל, אני מוצאת את עצמי מצפה בקוצר רוח לראות את האורז היווני על המדפים בסופרמרקט השכונתי. ומי יודע, אולי בקרוב, כשמישהו יגיד "אורז", נחשוב לא רק על אסיה, אלא גם על השדות הירוקים של צפון יוון, על נהר אקסיוס השוצף ועל החקלאים בחאלסטרה שמביאים את העמל שלהם לצלחות שלנו.
התרעות פיקוד העורף