תפקידה של הרשתית הוא לקלוט את גלי האור ולעבד אותם לאותות חשמליים. דרך עצב הראייה עוברים אותות אלו אל המוח, כדי שזה יעבד אותם לתמונה. כשהרשתית תקינה וצמודה לדופן העין - ראייתו של האדם תקינה. מהן המחלות שעלולות לפגוע ברשתית? מהן דרכי הטיפול למחלות רשתית ומתי יש צורך בניתוח? וגם: אם נדרש ניתוח, אילו אפשרויות עומדות בפני המטופל?
במצב זה נוצרת פגיעה בדופן כלי הדם הקטנים ברשתית, ישנה דליפה ודימום מכלי הדם ונוזלים עלולים להצטבר בין שכבות הרשתית. בצקת מקולרית בלתי מטופלת פוגעת בראייה באופן שעלול להיות בלתי הפיך.
במחלת עין סוכרתית מתקדמת בלתי מטופלת יכולים להיות גם מצבים חמורים יותר המסכנים את הראייה ומצריכים התערבות ניתוחית.
עם זאת, בכ 20% מהמקרים עלולה להופיע מחלה מתקדמת או "ניוון מקולרי רטוב" המלווה בהופעת כלי דם לא תקינים שעלולים לדלוף או לדמם וכתוצאה מכך לגרום לפגיעה בראייה. במצבים מתקדמים או בהיעדר טיפול עלולה להיווצר רקמת צלקת במרכז הראייה המלווה בפגיעה משמעותית ובלתי הפיכה בראייה המרכזית. פגיעה זו מתבטאת בקושי בקריאה, בזיהוי פרטים, בהופעת כתם מרכזי שחור, קושי בזיהוי צבעים ובהפרעה בתפקוד היומיומי.
מומלץ למטופלים מעל גיל 50 לגשת לרופא עיניים לבדיקה שגרתית אחת לשנה, כל עוד שכן, אם קיים רקע משפחתי של ניוון מקולרי. במידה והתקבלה אבחנה של ניוון מקולרי יבש, מומלץ על מעקב תכוף וישנם שינויים באורח החיים שעשויים להקטין את הסיכון להתפתחות מחלה מתקדמת הכוללים נטילת ויטמינים מסוימים, שינויים תזונתיים והפסקת עישון.
בהופעת ניוון מקולרי רטוב הטיפול מתבצע באמצעות זריקות עיניות אחת למספר שבועות שמטרתן לשמר את הראייה ולמנוע פגיעה נוספת בראייה.
גורמי הסיכון להיווצרות חור מקולי כוללים גיל מבוגר, לרוב מעל גיל 60, רקע של חור מקולרי בעין השניה, חבלה בעין ומצב של קוצר ראייה גבוה (מעל 6 דיופתר)
במקרים של חורים קטנים ישנו סיכוי לסגירה ספונטנית של החור, אך חורים מלאים וגדולים דורשים לרוב ניתוח הנקרא – ויטרקטומיה. בניתוח זה מסירים את זגוגית העין, מבצעים פעולות שונות באזור המקולה שמטרתן לסייע בסגירת החור ומזריקים לתוך העין בועת גז שנשארת למשך מספר שבועות. בועת הגז בתורה לוחצת על אזור המקולה ומביאה לסגירת החור במרבית המקרים.
השיפור בראייה לאחר ניתוח חור מקולרי הוא הדרגתי ותלוי בגודל החור וכמה זמן עבר מהופעתו ועד לביצוע הניתוח.
בחלק מהמקרים ניתן להשתמש גם בהקפאה חיצונית לעין ליצירת אותה צלקת המונעת התפתחות של היפרדות רשתית. במידה והתפתחה היפרדות רשתית, לרוב יש צורך בניתוח להצמדת הרשתית בהקדם.
גורמי סיכון עיקריים להתפתחות ממברנה אפירטינלית כוללים גיל מבוגר, ניתוח תוך עיני קודם – בעיקר ניתוחים להיפרדות רשתית, דלקות תוך עיניות והפרעה בזרימת הדם הורידית בעין.
במרבית המקרים המצב יציב ולא מלווה בפגיעה משמעותית בראייה, אך במידה והממברנה משמעותית ומלווה בעיבוי ניכר ובעיוות משמעותי של פני הרשתית עלולה להתפתח פגיעה בראייה המרכזית המתבטאת בעיוות מרכזי. מטופלים עשויים לדווח על קווים ישרים הנראים מעוגלים או מעוותים.
במצבים בהם הממברנה גורמת לפגיעה משמעותית במבנה הרשתית ומלווה כתוצאה מכך בפגיעה משמעותית בראייה יש צורך בניתוח ויטרקטומיה לקילוף הממברנה מדופן העין. במצב
גורמי סיכון כמו במחלות רשתית אחרות הם בעיקר הגיל המבוגר בו מתרחשת התנתקות זגוגית ורקע של משיכת זגוגית בעין השנייה.
קיימת גם אפשרות של טיפול בלייזר בכלי הדם הדולפים ובאזורי הרשתית שנפגעו משנית לחסימה.
התרעות פיקוד העורף