כוח הקנייה יורד - הישראלים קונים יותר
איך אפשר בכלל לבלום את האינפלציה, שבאה לכלותינו והממשיכה להדהד בשיעור שנתי שבין 2.8%־3.8% במשך החודשים של השנה האחרונה, כשאפילו ריבית הפריים קשה לעיכול ועומדת על שיעור של 6%? בפועל עלות הריבית ללווים לתקופות קצרות היא בשיעורי נשך, 10%־16% אצל חברות כרטיסי האשראי ואצל הבנקים 7%־14%. בשנה האחרונה לחודש מרץ האינפלציה עמדה על 3.2%, כשהיא שוחקת את השכר הנומינלי של העובדים וכן את הקצבאות והזכאויות למיניהן של הציבור - מהביטוח הלאומי ושאר מוסדות השלטון.
בשלושת החודשים נובמבר 2024 ועד ינואר 2025 השכר הריאלי של הציבור נשחק ב־0.6%, בהמשך לירידה בכוח הקנייה בחודשים אוגוסט־אוקטובר 2024 בשיעור 0.5%. בפועל, לציבור יש פחות כוח קנייה נטו שהוא יכול לעשות בו שימוש שוטף, בגלל אי־עדכון מדרגות מס הכנסה ונקודות זיכוי.
וראו זה פלא: הציבור דווקא מגביר את רכישותיו. הקניות נעשות מתוך דחף אימפולסיבי פנימי לפיצוי נפשם של הישראלים בגלל רוע המלחמה, חוסר התקווה לסיומה, הפיצול בחברה הישראלית, דחיית האחר ופילוג של ממש בתוך משפחות ובני זוג, כמו תהום פעורה בקרב שכנים ובין חברים. הפתרון שמצאו, בעיקר צעירים ומשפחות צעירות: בילוי קניות – "שופינג", בשפת העם. מסתובבים, רוכשים, קונים לפעמים גם מה שצריכים, ולרוב מה שלא, תוך כדי בילוי בבתי קפה ומסעדות.
קנייה רגשית
שלטונות המס גבו מע"מ מקומי בשלושת החודשים הראשונים של השנה בשיעור הגבוה בכ־15% לעומת הגבייה בשלושת החודשים הראשונים של 2024. נכון, הייתה עלייה בשיעור המע"מ מ־17% ל־18% בתחילת השנה, וכן אשתקד המלחמה הייתה עצימה יותר - אבל עדיין אין בכך הסבר מספיק לעלייה בגבייה כה גבוהה של מע"מ, אלא בגלל התגברות הקניות והרכישות. גביית מע"מ על היבוא הייתה גבוהה בכ־5%. הכנסות המדינה בסך הכל ממיסים עקיפים, נטו לאחר החזרים, עלו בכ־9% לעומת הרבע הראשון אשתקד
מה שקורה פה היא תופעה שמתחזקת במיוחד בזמנים של תסכול, חרדה ואי־ודאות – מצבים נפשיים שהולכים ומתעצמים בחברה הישראלית נוכח מצבי חירום מתמשכים, מלחמות ואיומים ביטחוניים. רבים מהישראלים רואים ברכישה רגעית דרך להעניק לעצמם תחושת שליטה, מדומה כמובן, רגעית, אפילו חולפת, סיפוק מיידי או אפילו פורקן רגשי בפעולת הקנייה. עצם הקנייה משחררת לחצים.
לעיתים אף קורה שמחזירים את הסחורה, אם מתאפשר – העיקר שהייתה רכישה מענגת קודם לכן. פה המקום להעיר כי גם תשלומים נדחים, והחילוק והפיצול לתשלומים באמצעות כרטיסי האשראי, בוא־יבואו – וירוקנו את חשבון הבנק, שיזלוג מטה לקו האדום.
בישראל בונים עוד ועוד קניונים עם אלפי מקומות חניה, אך עדיין צריך להסתובב זמן רב כדי למצוא היכן לחנות. כולם עסוקים בתחביב הקניות והרכישות, כפי שעסוקים באובססיביות במשך שעות ארוכות בשבוע בגלישה ברשתות החברתיות, שאף הן מנתבות - אם ישירות ואם בעקיפין - לקניות. מה שקורה הוא שתקופות של לחץ מתמשך, כמו מלחמות וטרור, גורמות לרמות גבוהות של חרדה, עצב ודריכות
החוויה הטראומטית העכשווית הזו מערערת את תחושת הביטחון ואת שגרת החיים, ובתגובה לכך אנשים מחפשים נחמה ופורקן מיידיים, אם בגלישה בנייד ואם בקניות, לא פעם דרך צרכנות מופרזת או אי־רציונלית, אשר מספקת תחושת הקלה רגעית בזמן הקנייה, המתחלפת לעיתים גם בתחושת אשמה לאחר מכן.
למעשה, הקניות הללו הופכות לסוג של התמודדות רגשית עם מציאות יומיומית מתמשכת, מאיימת, ומעורערת בישראל שלא היה כמותה זה דורות. תרבות הצריכה בישראל אינה רק תוצאה של שיווק אגרסיבי, אלא גם משקפת את המבנה החברתי והפסיכולוגי שלנו. מה אומר אדם לעצמו? "לי יהיה יותר יפה, יותר פריטים, יותר גיוון, יותר להראות לאחר, יותר גוונים - ולעזאזל המחר. אז מה אם לא יהיה לי מספיק כסף לשלם חשבון מים, חשמל או ארנונה? אלה הן דאגות המחר. יהיה בסדר".
"בריחת הדירות"
בני נוער וצעירים הגדלים בצל משברים מתמשכים מפתחים מנגנוני התמודדות שמערבים גם נטייה לצריכה מוגזמת עכשווית ומיידית, ולעיתים גם חוסר ביטחון כלכלי, שמוביל דווקא לרצון לקנות וליהנות לפני שהמציאות תשתנה ותוטח בפניהם. המחר ממש לא חשוב – בלאו הכי היכולת של הצעירים להשפיע על המחר מתרחקת. לזוגות צעירים בתחילת דרכם התסכול העיקרי הוא "בריחת הדירות", אי־היכולת שלהם לרכוש דירה, היקרה מפז. אם אין יכולת לרכוש דירה, אז למה לא ליהנות מדי יום ביומו? המחיר שמשלמים לבתי עסק ומועדונים לא נראה חשוב; מכלים את כל השכר וההכנסות חודש בחודשו; אם נופלים אפשר לפנות לבנק כדי לארגן מסגרת אשראי חדשה, שתעשיר את המערכת הבנקאית עוד יותר; ואם הבנק מסרב פונים להורים, שלא יאפשרו מעידה מתמשכת של הילדים בתקופה כה קשה למדינת ישראל המתוסכלת.
הגבולות בישראל צרים עבור הצעירים וזוגות צעירים, חברות התעופה הזרות מחדשות את הטיסות לישראל ועימן "יציאת ישראל" מתגברת. בשלושת החודשים הראשונים של השנה יצאו מישראל דרך האוויר 701,700 אישה ואיש, נערה ונער, ילדה וילד, לעומת 554,100 בשלושת החודשים האחרונים של 2024. הביקוש כה חזק עד שמחירי הטיסות והטיולים המאורגנים נשארים גבוהים ועולים, ומשפיעים על מדד המחירים לצרכן, הנשאר גבוה. יחד עם נסיקתו של מטבע היורו מול השקל, עלות הנסיעות לחו"ל מכבידה על הישראלים, שחייבים לטוס לחו"ל כדי להתאוורר.
יש כאלה שנצמדים למסורת היהודית לרכוש דירה ולא לבזבז על העכשווי המיידי, אבל גם פה רכישת הדירות נעשית בשיכרון רב, והכל בטוחים כי מחירי הדירות ימשיכו לעלות. הם אכן עלו בשנה האחרונה ב־7.5%, ובשלושת החודשים האחרונים לינואר־פברואר בכ־2.5%. בשנתיים האחרונות עלו מחירי הדירות בכ־7.6%. בעשר שנים עלו המחירים בכ־72%. ממשלת ישראל דווקא מרוצה מהתנפלות הציבור על הדירות, ומגבירה את הכנסותיה. הכנסות הממשלה ממיסי מקרקעין עלו ברבע הראשון של השנה לעומת הרבע המקביל אשתקד ב־42% – ל־5.4 מיליארד שקל. מחירי הדירות עולים, ובעקבותיהם שכר הדירה וגם סעיף הדיור במדד המחירים לצרכן - עוד דחיפה לאינפלציה, שבנק ישראל והאוצר, המדברים גבוהה, אינם מצליחים לרסן.
לחץ אינפלציוני גובר
בקול תרועה הודיעה הממשלה באמצעות משרד התעשייה והמסחר כי מדיניות "מה שטוב לאירופה טוב לישראל" תביא לירידה במחירים. כך קיוו לאחר שנים של דיבור על התוכנית. אבל העיתוי לא היה יכול להיות גרוע יותר. בגלל מלחמת המכסים של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ישנה בריחת הון אדירה מארה"ב לשאר העולם, והתוצאה לגבי ישראל היא שערכו של היורו עלה מתחילת השנה בקרוב ל־12%. מול זה אומנם עלויות היבואנים מאירופה ירדו ב־8%־16%, בעיקר באמצעות הסרת מגבלות הרגולטורים וכל הכרוך בכך, לא רק בכסף אלא גם בזמן, שהוא שווה כסף של שהיית הסחורות בנמלים. אולם בפועל החיסכון מירידה בעלויות נשאר בכיסם של היבואנים, כך נראה לפי שעה. היבוא המקביל מול היבוא הרשמי עדיין מוגבל משום מה, ובפועל המחירים לא ירדו, והיו מקרים שאף עלו.
המשמעות: עוד לחצים אינפלציוניים הפוגעים בכיסו של הישראלי המתוסכל, שרואה בחו"ל מחירי רצפה לעומת ישראל. לא זו בלבד, מתברר כי חסמים בתחומים מסוימים עדיין כפופים לתקנות ישנות, בעיקר בכל הקשור לפיקוח של משרד הבריאות, שלא משתף פעולה בתחום כדי להסיר מגבלות. מה שמעניין הוא כי ישראל הייתה צריכה עכשיו להודיע בקול גדול כי "מה שטוב לארה"ב טוב לישראל", ובכך הן להפחית עלויות יבוא מארה"ב, גם של המטבע (הדולר זול יחסית), וגם להיענות בכך לדרישת ממשל טראמפ להוגנות בתחום הסחר בין המדינות, אבל בישראל טרם התעוררו מתרדמת פסח.
מכל האמור, לפניכם תקופה בלתי נשלטת של אינפלציה. מדד חודש אפריל שיפורסם באמצע מאי יהיה גבוה, ואפילו עלול להיות כפול ממדד חודש מרץ, שהיה 0.5%. בשווקים עדיין חיים באשליה: על פי נתוני הבנק המרכזי שפורסמו השבוע, שלפיהם צפי האינפלציה לשנה הקרובה הוא 1.8%־2.4%. האומנם? חיובי כרטיסי האשראי של הקניות לפני פסח, החג עצמו והבילויים בתקופת האביב יגיעו במהרה - ואין מושיע. אולי הציבור יעשה חשבון נפש ויאמץ את תיאולוגיית הקלוויניסטים הנהוגה בשווייץ, הולנד וסקוטלנד, לא בתחום הפולחן הדתי, אלא בהחלטה להגביר החיסכון, להסתפק במועט ולהפחית דרסטית בקניות וברכישות. אולי הציבור יגרום סוף סוף לסוחרים והיבואנים לחשוב פעמיים ויותר על העלאת המחירים המוגזמת. אולי.