תמונה זו של התנהגות צרכנית אימפולסיבית חסרת תקדים חוזרת על עצמה בכל מצב של משבר או מלחמה. המחקר הפסיכולוגי מלמד כי בזמנים של אי-ודאות, אנשים מנסים לקבל תחושת שליטה באמצעות רכישת מוצרים, תופעה המכונה "קניות פאניקה". במקרה הישראלי, החשש שמחר החנויות יסגרו יצר דרישה מיידית שהתעלמה מכל שיקול כלכלי או רציונלי.
הצרכנים בישראל העדיפו לרכוש כמויות גדולות של מזון יבש, מוצרים בסיסיים ומוצרי צריכה ארוכי טווח, מתוך חשש ממחסור עתידי או שיבושים באספקה. רשימת המוצרים הנמכרים בכמויות חריגות כללה: אורז, פסטה, קמח, שמן, שימורי מזון, מוצרי ניקוי, תרופות ללא מרשם, וכמובן - נייר טואלט שהפך לסמל הקניות הפאניקה העולמיות מאז תחילת מגיפת הקורונה.
אחד ממנהלי הרשתות הגדולות מתאר: "לא ראינו דבר כזה מאז ימי המגיפה. אנשים נכנסו לחנות עם עגלות כפולות, מילאו אותן עד אפס מקום וקנו כאילו מתכוננים למצור של חודשים. לא היה שיח על מחירים, על מבצעים, על השוואות - פשוט קנו כל מה שהיה זמין".
אליה כהן בכיר בתחום השינוע והובלה מציין שניכר קושי בשינוע בימים אלו, כתוצאה מחסימות כבישים, בדיקות ביטחון מוגברות ועומסים בנמלים, הוסיף מורכבות נוספת למצב. התחרות על חומרי גלם בין הצבא למשק האזרחי, לצד עיכובים בייבוא, יצרה לחץ נוסף על מערך האספקה שכבר היה מתוח.
נרשמה ירידה ניכרת בתפוקת ייצור המזון המקומי, בעיקר בגידולי פירות וירקות, חלב ועוף, בשל פינוי אזורי גידול בדרום ובצפון, מחסור בעובדים ושימוש הצבא בשטחים חקלאיים. מפעלי מזון בנגב המערבי נפגעו בתפוקתם, רפתות חלב סבלו מירידה משמעותית בייצור, ומשחטות עופות הפכו לצוואר בקבוק בשל מחסור חמור בכוח אדם.
אלעד שדמות חקלאי ותיק מהדרום מספר: "בתוך שבוע איבדנו 60% מכוח העבודה. החלק שנשאר פחד לבוא לעבודה, והחלק הזר פשוט נעלם. יש לנו יבול שמתקלקל בשדות כי אין מי לקטוף אותו".
ישראל תלויה בריכוזיות גבוהה ביבוא דגנים - חיטה, תירס ואורז - ממספר מדינות מצומצם, מה שמגביר את החשש לשיבושים באספקה במקרה של החרפת המצב הביטחוני או סגירת נתיבי סחר מרכזיים כמו מצרי הורמוז. כ-85% מהחיטה המיובאת לישראל מגיעה מרוסיה ואוקראינה, ו-70% מהתירס מגיע מארגנטינה וברזיל.
הומלץ על מעורבות ממשלתית מיידית לאבטחת אספקת המזון, ניטור מלאים, תיעדוף שינוע והיערכות ל"תרחיש קצה" של מחסור ממושך. השר נפתלי בנט הורה להקים מטה לוגיסטי מיוחד לטיפול באספקת מזון בזמן חירום, ובד בבד החלו מגעים עם מדינות ידידותיות להבטחת אספקה חלופית במקרה הצורך.
החשש הכפול של הציבור התמקד בשני היבטים עיקריים: הראשון - הפחד להיתפס מחוץ לבית ללא מרחב מוגן זמין כאשר נשמעת אזעקה. השני - החשש להשאיר ילדים וקשישים ללא השגחה בביתם שיצטרכו להתמודד לבדם עם הכניסה למרחב מוגן. "אם אני בסופר וקורית אזעקה, איך אני יודע שהילדים שלי יספיקו להיכנס לממ״ד?" שואלת אם לשלושה מירושלים.
מנהלת סניף של רשת מזון גדולה בתל אביב, מתארת את המצב: "זה כמו שהחנות הפכה לעיר רפאים. אחרי שבוע של טירוף מוחלט, פתאום אין אף אחד. המדפים מלאים, המוצרים זמינים, אבל אין קונים. זה כמו סרט אימה כלכלי".
"אנשים קנו מזון לחודשים קדימה", מסביר איתן שטרנר מהמכון לחקר הקמעונאות, "עכשיו הם יושבים בבית עם מזווה מלא אורז ופסטה ופשוט לא צריכים לקנות כלום. זה יוצר מצב שבו הרשתות נותרות עם מלאים גדולים ובלי קונים".
המצב החריג הזה יצר דינמיקה מוזרה בשוק: מחד גיסא, הרשתות ניסו לפנות מלאים באמצעות מבצעים אטרקטיביים, ומאידך גיסא, חברות המזון ממשיכות להעלות מחירים. התוצאה היא מבצעים שנראים מפתים על פני השטח, אך בפועל הסל התייקר.
קמעונאים רבים העבירו אותות על חוסר האמפטיה של היצרניות, שלא המתינו לתום ימי הלחימה מול איראן לפחות, אם לא מול החמאס בעזה, על מנת שלא להכביד על כיסו של הצרכן. אך הדרישות הגיעו לאוזניים ערלות.
חברת שטראוס, למשל, העלתה את מחיריה לקמעונאים ובסופו של דבר לצרכן. תגובה של אחד הקמעונאים הוותיקים בשוק משקפת את הכעס הרחב: "כמו שהשוק חיכה לשטראוס בימי משבר הסלמונלה והחזיר נאמנות למותג, כך ציפינו לנאמנות חוזרת מצידם אך זה לא מה שקיבלנו".
גם חברות אחרות הצטרפו לגל ההעלאות: תנובה העלתה מחירי מוצרי חלב, אסם העלתה מחירי לחם וביסקוויטים, ואפילו חברת סוגת הודיעה השבוע לעליות מחירים בטענה לעלייה בעלויות חומרי הגלם שנתון זה נמצא שנוי במחלוקת.
עם ההשלכות של ימי המלחמה, התחזית אפורה יותר ומשאירה סימן שאלה גדול כמה הצרכן ישלם יותר בקרוב. "אנחנו נכנסים לקיץ הכי קשה שהיה לענף המזון מזה שנים", "המלחמה, עליות המחירים, והירידה הטבעית בצריכה של הקיץ - זה משולש שיכול לפגוע קשה בכיסו של האזרח הישראלי".
התרעות פיקוד העורף