דוח מבקר המדינה שפורסם בנובמבר 2024 מציג תמונה עגומה: המחקר המעודכן מראה כי ב־36 מהקטגוריות נותרה ריכוזיות גבוהה, ושלושת הספקים המובילים שלטו ביותר מחצי מהמכירות. כך למשל בקטגוריה שמנת מתוקה – שלוש החברות הגדולות בקטגוריה מחזיקות בלא פחות מ־99% מהשוק; בקטגוריית הקפה הנמס הן מחזיקות ב־93% מהשוק; ובקטגוריית דגני הבוקר ב־87% מהשוק.
המנגנון פועל בשלושה שלבים: יצירת קשר רגשי באמצעות פרסומות המקשרות את המוצר לזיכרונות ילדות, מסורת משפחתית או רגעי אושר; ביסוס עליונות איכותית תוך יצירת תחושה שהמוצר הוא "הטוב ביותר" ללא חלופה ראויה; והטמעת הרגלים, שבהם הקנייה הופכת לאוטומטית וללא שקילת חלופות על ידי הצרכן. התוצאה: גם כשמחירי המוצרים מזנקים הצרכנים ממשיכים לקנות את המוצר, מתוך תחושה ש"אי אפשר בלעדיו".
הנתונים האחרונים חושפים את הממדים האמיתיים של "מס הנאמנות" שאנו משלמים: ב־2022־2025 עלו מחירי המוצרים בחדות: קפה נמס עלית ב־26%, במבה אסם ב־25%, פסטה ברילה ב־33%, קטשופ היינץ ב־26%, קוקה קולה ב־50% וכך גם שוקולד פרה, וממרח שוקולד השחר התייקר ב־25%.
ולמרות זאת, הנתונים מלמדים שלצרכנים יש כוח רב־משמעות - אם הם רק יחליטו להשתמש בו. אחד מכלי הנשק היעילים שנותרו בידי הצרכן הוא מעבר למותגים הפרטיים ברשתות הגדולות. הנתונים מוכיחים כי זה חיזק את התחרות על כיסו של הצרכן, גם אם כרגע היא מתקיימת בין המותגים הפרטיים לבין עצמם, ללא כניסה של מותגי־העל לתחרות.
הקשר בין נאמנות צרכנית ליוקר המחיה בישראל אינו מקרי. זהו תוצר של אסטרטגיה עסקית מתוחכמת, שמנצלת את הפסיכולוגיה האנושית לטובת רווחים כלכליים. הריכוזיות החריגה בשוק הישראלי – פי שלושה מאירופה – יוצרת מצב שבו קבוצת חברות מצומצמת יכולה להכתיב מחירים ללא חשש מאיבוד נתח שוק.
התרעות פיקוד העורף