הקהילה החרדית מהווה כרבע מהאוכלוסייה, עם מאפיינים כלכליים מיוחדים: משפחות גדולות במיוחד, הכנסה נמוכה יחסית, וצרכי צריכה ייחודיים הקשורים לכשרות מהודרת ואורח חיים דתי. הקהילה הערבית, המתרכזת בעיקר במזרח העיר, מתמודדת עם אתגרים כלכליים חמורים אף יותר. הציבור החילוני והמסורתי, המפוזר ברחבי העיר, מציג דפוסי צריכה שונים לחלוטין.
אבל הנתון שמסביר הכל הוא שיעור העוני: כ-39% ממשקי הבית בירושלים נמצאים מתחת לקו העוני. במזרח העיר התמונה קשה אף יותר - למעלה מ-75% מהמשפחות הערביות חיות בעוני, ו-70% מהילדים מוגדרים עניים. גם ברבים מהשכונות החרדיות, שיעורי העוני גבוהים מאוד.
מהצד השני נמצאות הרשתות הארציות הגדולות שפלשו לשוק הירושלמי: אושר עד, יוחננוף, שופרסל, ויקטורי ושוק העיר. רשתות אלו מביאות עמן יתרונות של גודל, כוח קנייה רב, ומגוון רחב, אבל לעיתים מתקשות להבין את הצרכים הייחודיים של השוק המקומי.
הציבור החילוני והמסורתי מחפש איזון בין מחיר לאיכות, מגוון בינלאומי, ונוחות קניות. קהלים אלו מוכנים לשלם יותר עבור איכות, נוחות, או חוויית קנייה טובה יותר.
למשפחה שצורכת 2 ק"ג עגבניות בשבוע, ההבדל בין שתי הרשתות מגיע ל-18 שקל בשבוע, כ-936 שקל בשנה. על עגבניות בלבד.
מחירים כאלה, המזכירים את שנות ה-90, מוכיחים שכאשר רשת מחליטה להקריב על הרווח במוצרים מסוימים, היא יכולה להגיע למחירים בלתי מתקבלים על הדעת.
שיטת המחקר: הסקר נערך ביום 20 בחודש אוגוסט 2025 בעשר רשתות המזון המובילות בירושלים. נבדקו 162 מוצרים מכל קטגוריות הצריכה במחירי המדף כולל מבצעים לצרכן באמצעות מערכת פרייסז על ידי המכון לחקר הקמעונאות.