יין הוא לא רק משקה – הוא סמל תרבותי. בישראל הוא נוכח כמעט בכל שולחן חג, בקידוש בשבת, ובשנים האחרונות גם יותר ויותר בבתי קפה, מסעדות ואפילו במדפי המרכולים השכונתיים. אבל כמה יין אנחנו באמת שותים? והאם ישראל מתקרבת לעולם המערבי שבו כוס יין יומיומית היא חלק מהשגרה?
כמה באמת אנחנו שותים?
לפי נתוני שוק עדכניים, הצריכה לנפש בישראל נעה בין 6 ל־8.6 ליטרים בשנה – כלומר כארבעה בקבוקי יין לנפש בממוצע. זהו נתון נמוך בהרבה לעומת מדינות יין קלאסיות כמו צרפת או איטליה, שם הצריכה לנפש גבוהה פי כמה, אך הוא מצביע על מגמה של עלייה מתמשכת בעשור האחרון.
חשוב להדגיש שהממוצע הזה "מטעה": יש קבוצות באוכלוסייה – חרדים, מוסלמים ונשים בהריון – שכמעט אינן צורכות יין. מנגד, בקרב יהודים חילונים ובקרב קהל חובבי היין, הצריכה גבוהה בהרבה ויכולה להגיע ל־10–15 ליטרים בשנה.
ישראל מייצרת יין – וגם מייצאת
שוק היין הישראלי כבר מזמן לא נחשב לשולי. בישראל מיוצרים מדי שנה בין 31 ל־34 מיליון ליטרים של יין – כ־40–45 אלף טון ענבי יין. מאחורי המספר הזה עומדים מאות יקבים: מהיקבים הגדולים והמוכרים כמו ברקן, כרמל, טפרברג ורקנאטי, ועד מאות יקבי בוטיק קטנים שמייצרים יינות ייחודיים ומקומיים.
כ־10% מהייצור השנתי – כ־3 מיליון ליטרים – יוצא לייצוא, בעיקר לארצות הברית ואירופה. לצד זה, גם ישראל עצמה מייבאת כמות דומה של יין, בעיקר מאיטליה, צרפת וספרד. כך נוצר על המדף הישראלי שילוב ייחודי: יינות מקומיים כחול־לבן לצד יינות בינלאומיים בעלי שם עולמי.
כמה כסף מסתובב בשוק?
שוק היין הישראלי מגלגל כ־850 מיליון שקלים בשנה. עיקר המכירות מתבצע דרך רשתות השיווק הגדולות – סניפי שופרסל, רמי לוי, קרפור ואחרות. לצד זה, חנויות יין מתמחות צומחות בקצב מהיר, במיוחד במרכזי הערים, והיקבים עצמם משווקים יותר ישירות לצרכנים, בין אם בביקור ביקב ובין אם במשלוחים אונליין. הצרכן הישראלי כבר לא מסתפק ביין "לשבת". הוא מחפש חוויית פרימיום, מגוון רחב וסיפור מאחורי הבקבוק.
מגמות חדשות: יין קליל, ירוק ובינלאומי
הצרכן הישראלי: בין מסורת לחדשנות
בישראל היין הוא גם טקסי וגם יומיומי. בקידוש בערב שבת או בליל הסדר, בקבוק יין הוא חלק בלתי נפרד מהמסורת. אך לצדו, חובבי יין צעירים מתרגלים לשתות כוס יין בערב במסעדה, או לקנות יינות בוטיק כחלק מסגנון חיים.
התוצאה: השוק נע על ציר כפול – מצד אחד, צרכן מסורתי שרוכש יין בעיקר סביב חגים וטקסים, ומצד שני צרכן חדשני שמאמץ את תרבות היין כחלק משגרת יומו. הפער הזה הוא בדיוק מה שמסביר את הצריכה "הנמוכה יחסית" בממוצע לעומת אירופה, לצד פוטנציאל הצמיחה העצום שמזהים היקבים.
כמה עולה לנו בקבוק יין בישראל?
איך זה משתלב עם תרבות היין הישראלית?
ברשתות השיווק – הקנייה היא נוחה, שגרתית, וחלק בלתי נפרד מעגלת הקניות לחג או לסוף השבוע. בחנויות היין – הקנייה הופכת לחוויה תרבותית: טעימות, שיחות עם המוכר, גילוי יינות בוטיק. הצרכן הישראלי בעצם "חצוי": מצד אחד הוא רגיש למחיר ורוצה את ההנחה הכי גדולה ברמי לוי או בקרפור, מצד שני הוא סקרן, מחפש ייחודיות, ורוצה לשתות יין שהוא חלק מסיפור.
כמה עולה לנו באמת?
בשורה לצרכן: מי שמוכן להשקיע טיפה זמן בבדיקה – יכול לחסוך מאות שקלים בשנה על יין. הרשתות מציעות פערים עצומים באותו מוצר בדיוק, וחנויות היין המתמחות כבר לא חייבות להיות יקרות יותר – לפעמים הן גם הזדמנות טובה למצוא יין מעניין במחיר הוגן.
יין לחג: פערים של עד 200% במחיר בקבוק זהה
בדיקה עדכנית חושפת פערים שנעים בין 13% בלבד לבין כמעט 200% – תלוי במותג, ברשת ובסוג היין. דוגמאות בולטות מהמדף:
מה המשמעות לצרכן?
הפערים הללו אינם מקריים – הם נובעים מתמחור שונה של הרשתות, מגישות שונות לשיווק יין, ולעיתים גם מהמיקום הגיאוגרפי והקהל שאליו פונה כל רשת. רמי לוי ואושר עד מתמקדים במחיר הזול ביותר כדי למשוך קונים, בעוד טיב טעם ופרשמרקט פונים יותר לקהל שמחפש חוויית קנייה ייחודית ומוכן לשלם על כך.
לאן ממשיכים מכאן?
התחזיות בשוק מדברות על צמיחה שנתית של כמה אחוזים בצריכת היין בישראל. יותר מסעדות מציעות תפריטי יין עשירים, יותר צעירים נחשפים ליין בגיל מוקדם, והמודעות לאיכות ולתרבות היין הולכת וגוברת.
אם נוסיף לכך את העובדה שהיקבים הישראלים כבר מתחרים שווה בשווה בזירות בינלאומיות, הרי שהצרכן הישראלי נמצא בעמדה מצוינת ליהנות מעולם יין עשיר, מגוון ויותר נגיש מאי פעם.
בשורה התחתונה: הישראלים אולי עדיין רחוקים מהצרפתים בכמות, אבל מתקרבים אליהם באיכות ובעניין. מה שנראה פעם כמשקה של חגים בלבד, הופך לאט ובטוח לחלק מהחיים היומיומיים שלנו.
התרעות פיקוד העורף