הגירושין אולי הסתיימו – אבל הטראומה למשפחה רק מתחילה 

בעוד מערכת המשפט ממשיכה לעסוק בעניינים החומריים בין הורים מסוכסכים כמו נכסים, הסדרי שהות ומזונות – ישנם ילדים, הורים ולעיתים גם סבים וסבתות שנשארים פצועים נפשית לשנים ארוכות כתוצאה ממשבר במשפחה. “המערכת יודעת לפרק – אבל לא תמיד יודעת לרפא”, אומרת עו"ד אלינור ליבוביץ', מומחית לדיני משפחה, ומזהירה: "יש מלחמות שמייצרות נזקים שפסק דין ממש לא יכול לתקן".

בציבור הישראלי גירושין הם כבר מזמן לא מילה גסה. להיפך – הם הפכו לאירוע שכיח, אפילו צפוי. אבל מתחת לרדאר, הרחק מהדיונים המשפטיים על רכוש או מזונות, מתקיימת מציאות עמוקה הרבה יותר: סכסוכי משפחה מתמשכים שמותירים צלקות נפשיות – לא רק בילדים, אלא גם בהורים עצמם, ולעיתים אף בהוריהם ובני משפחה קרובים נוספים.

“אנשים נלחמים על הצדק שלהם עד טיפת הדם האחרונה, אבל שוכחים לבדוק מה המחיר הנפשי שהם עצמם – ובעיקר ילדיהם – משלמים בדרך”, אומרת עו"ד אלינור ליבוביץ', מעורכות הדין הוותיקות בישראל בתחום דיני המשפחה. לדבריה, אחד האתגרים החמורים ביותר של המערכת המשפטית הוא ניהול של סכסוך כרוני, כזה שמתגלגל בתיקים חוזרים ונשנים לאורך שנים, ומותיר את כל הצדדים מותשים, מצולקים ובעיקר פגועים להמשך חייהם.

לדבריה, מדובר לא פעם בדינמיקה של שליטה הדדית, של צורך לנצח, אגו, כעסים ישנים שההסכם לא הצליח באמת ליישב. “וכשהורים ממשיכים להילחם, הילדים לא מצליחים לייצר לעצמם קרקע יציבה. הם מרגישים אשמים, לכודים, מפתחים חרדות, ובעיקר לומדים שזוגיות זה שדה קרב – ולא מקום בטוח".

עבור עו"ד ליבוביץ', זו אינה רק תיאוריה. “במשרד שלי, מזה כמעט 40 שנה, אני רואה את הילדים. לא תמיד ישירות, אבל דרך ההתנהגות של ההורים. כשהורה אחד אומר 'הילדה מפחדת ללכת לאביה', והשני טוען 'היא סתם מושפעת מהאם' – ברור שמה שנפגע כאן זה הביטחון הרגשי. הילד לא אמור לנהל קואליציות או לבחור צדדים. הוא אמור להיות מוגן”.

לדבריה, ההשפעה המצטברת של קונפליקט ממושך איננה נמדדת רק בזמן שהות או בטבלאות הסדרי ראייה. “ילד שנחשף לאווירה רעילה לאורך שנים – גם אם ההורים נזהרים לידו – סופג את הכול. הוא מפנים את המתח, מתרגם אותו לאי־ודאות פנימית, ולעיתים מאבד אמון גם במערכות יחסים אחרות”.

היא עצמה דוגלת באסטרטגיה משפטית מבוססת איפוק, הקשבה והפחתת אש הדדית. “אפשר להיות עו”ד לוחמני כשצריך – אבל החכמה היא לדעת מתי לא להפעיל את התותחים. מתי לומר ללקוח: 'אתה צודק – אבל שווה לוותר'”.

לדבריה, עורכי דין שמתדלקים כעסים מתוך אינטרס כלכלי גורמים לעיתים נזק בלתי הפיך. “צריך אומץ מקצועי כדי לומר ללקוח: ‘עד כאן’. וצריך גם הרבה ניסיון כדי להבין מהו הקו שממנו אין חזרה, במיוחד כשהילדים הם אלה שנפגעים".

כדי להתמודד עם זה, לדבריה, הפתרון חייב להיות רב־מערכתי: עורכי דין עם אחריות מוסרית, בתי משפט שמעודדים גישור, ושיח תקשורתי שמצמצם את הפנטזיה של "ניצחון מוחלט". “אנחנו חייבים להבין שהמטרה איננה צדק מוחלט – אלא חיים שלמים ככל האפשר אחרי הקריסה, עם רווחה נפשית נאותה לילדים שלא עשו רע לאיש. גם אם יש משקעים, גם אם יש פערים, ילדים צריכים הורים שיכולים לתפקד”.

לדבריה, הורים שכואבים את הקרע מוותרים לעיתים על קשרים עם קרובים – רק כדי לא להסתכסך עוד יותר.

“כשמסתיים תיק – אני לא שואלת אם ניצחנו או הפסדנו”, מסכמת עו"ד אלינור ליבוביץ'. “אני שואלת אם הילד הזה יוכל לישון בלילה עם פחות פחדים. זו הדרך היחידה לדעת אם באמת עשינו צדק”.