“זה ענף שמהווה סמל לשיתוף פעולה ודו־קיום, ענף שמייצג שורשיות", הוא מספר. “במהלך המלחמה ראינו עד כמה חשוב הערך של ביטחון המזון, שמתבטא בייצור מקומי. הגיעו מתנדבים רבים לעזור במסיק והייתה תחושת סולידריות. חשוב להמשיך ולהעצים את התחושה הזו גם ביום שאחרי - ולהגיע לצפון".
לפני שבוע נערכה בעיר מע'אר הפתיחה החגיגית של הפסטיבל, שיימשך עד 22 בנובמבר. הפסטיבל, ה־30 במספר, מחדש מסורת שנקטעה מאז 2019. “היו קשיים ארגוניים, קשיים אובייקטיביים, תקציביים. הייתה גם קורונה, הייתה מלחמה. הכל ביחד", מספר נעלי ומוסיף שהמלחמה השפיעה מאוד על המגדלים בצפון. “כיפת ברזל לא הגנה על השטחים החקלאיים הנחשבים לשטחים פתוחים, ולמגדלים היה סיכון משמעותי. היה מקרה מצער של אם ובנה שנהרגו מנפילת רקטה במטע זיתים בזמן שעסקו במסיק. בנוסף לסכנה היה מחסור בידיים עובדות. זה ענף שהתבסס על הרבה מאוד ידיים עובדות, בעיקר עובדים פלסטינים, שכמובן לא הגיעו. השנה הקודמת, מסיק 2024, הייתה שנת שפע מבחינת יבול, אבל לא כל היבול הצליח להגיע לבתי הבד".
לצורך קיום הפסטיבל השנה חברו יחדיו הרשות לפיתוח הגליל, המשרד לפיתוח הנגב, הגליל והחוסן הלאומי, ענף הזית במועצת הצמחים, אשכולות רשויות הגליל, משרד התיירות, ריסטארט לגליל מבית רוח הגליל מיסודה של רעיה שטראוס, קק"ל, תיירנים וחקלאים - במטרה לחזק את הענף, להניע את כלכלת האזור ולהדגיש את החזרה לשגרת פעילות תיירותית וחקלאית אחרי המלחמה. הפסטיבל, המתקיים לרגל עונת המסיק הנמשכת מאוקטובר עד סוף דצמבר, הוא מסע חווייתי אל ליבה הפועם של החקלאות המסורתית והמתקדמת. מתקיימים במסגרתו ביקורים בבתי בד אותנטיים, מפגשים עם יצרנים מקומיים, טעימות שמני זית, סיורים וסדנאות כבישת זיתים ופעילויות נוספות לכל המשפחה, המדגימות שכנות טובה ותרבויות מגוונות הפועלות יחד (להרשמה לאירועים השונים: zait.galil.gov.il).
במהלך הפסטיבל יתקיימו גם שני כנסים בנושא הזית: כנס בינלאומי במועצה מקומית עילבּון בהשתתפות מומחי שמן זית מיוון, וכנס מקצועי במכללה האקדמית תל־חי.
הזית הוא עץ סירוגי, כלומר יבוליו משתנים משנה לשנה. הממוצע הרב־שנתי של ייצור שמן הזית בישראל עומד על כ־17 אלף טון, שהם כ־60% מהתצרוכת המקומית. השאר מגיע מיבוא. השנה, מספר נעלי, צפויה ירידה דרמטית בייצור. המסיק מתאפיין בשנת שפל, והצפי עומד על כ־50% בלבד מהיבול שנרשם בשנה שעברה. “היינו בשנת בצורת, היה חורף חם וגם קיץ קשה. כל ההתחממות הגלובלית משפיעה על העצים ובעיקר על מטעי הבעל - כאלה המבוססים על מי גשמים, ללא השקיה מלאכותית", הוא מסביר.
כאמור, פערי הביקוש אל מול הייצור המקומי נסגרים באמצעות שמן זית מיובא, שמחיריו פעמים רבות זולים יותר משל המקומי. “קודם כל אני מציע לצרכנים לצרוך שמן זית ישראלי, עם תו האיכות של ענף הזית המעיד על איכות ומקוריות המוצר", מסביר נעלי.
“אבל מאחר שאנחנו לא מצליחים לייצר את כל כמות הצריכה בארץ, יש יבוא משמעותי של שמן זית. האיחוד האירופי מייצר 70% משמן הזית בעולם. השמן הזה מסובסד על ידי האיחוד בכמעט שני יורו לק"ג שמן. יש להם שמן איכותי, אבל יש גם הרבה מאוד שמנים פחות איכותיים. בספרד, למשל, בגלל הגודל וההיקפים, פורסים רשתות, נותנים לזיתים ליפול, ופעמים רבות אוספים אותם לאחר תקופה ולא באופן מיידי. אז כבר צריך לזקק את השמן וזו כבר לא אותה איכות. חלק מהשמנים האלה גם מגיעים לישראל. לארץ מגיע גם שמן מטורקיה, אף שעל פניו זה לא ברור, כי טורקיה הרי אסרה על יצוא לישראל. בכל אופן, אם קונים שמן זית מיובא אני מציע לא להסתכל רק על המחיר, אלא גם על התווית שבה רשום מי היצרן, מאיפה זה הגיע, ולוודא שזה שמן כתית מעולה. לנסות להיות צרכן קצת יותר מודע ולא להסתכל על המחיר בלבד".
כ־80 אלף דונם נוספים של כרמי זיתים, מסביר נעלי, הם מטעי שלחין, כלומר מושקים. “בענף השלחין אנחנו מתכננים לבצע שיפורים טכנולוגיים ולצמצם את התלות בכוח האדם", הוא אומר, ומספר שהזרוע השלישית שאמורה לסייע תבוא לידי ביטוי בנטיעת 50 אלף דונם מטעי זיתים בעשר השנים הקרובות. “זה יהיה בממשק של ‘קיר פירותי' (שיטה שבה העצים נטועים בצפיפות גבוהה שמאפשרת ניצול יעיל של שטח, א"ש) ומכונת מסיק ייעודית מכנית תמסוק את הזיתים - מה שיוכל לסייע לספק את כל תצרוכת שמן הזית של מדינת ישראל, שהולכת כאמור לעלות, ולדאוג לביטחון המזון מבחינה זו. יש לנו זנים מתאימים, מי קולחין מטוהרים, יש קרקעות המתאימות לגידול חקלאי יעיל. כרגע מה שחסר ל'מטוס הסילון' זה עוד קצת ‘דלק סילוני', כדי שנוכל להקים את המטעים האלה".
יש כאן פוטנציאל עצום, חורץ נעלי. “שמן הזית הישראלי נחשב לאחד הטובים בעולם וזוכה בלא מעט פרסים. יש לנו את כל הכלים, את כל היכולות – פשוט יש פה קושי מימוני, שאני לא חושב שצריך להיות הגורם המגביל. אני מקווה שביחד עם כל הגופים נוכל לצלוח זאת, לספק בעתיד את כל תצרוכת שמן הזית בארץ ולהבטיח לצרכנים ביטחון – גם מבחינת הכמות וגם מבחינת האיכות".
כיום, מספר נעלי, אין כמעט יצוא של שמן זית, “כי כאמור אין מספיק, ואתה רוצה קודם כל לספק את הצריכה המקומית". אבל באותה נשימה הוא גם מביט קדימה: “אם חושבים על החזון, ענף הזית הוא גם ענף של דו־קיום, של קשרים. למשל מדינות המפרץ צורכות הרבה מאוד שמן והמחירים שם מאוד גבוהים. במדינות האלה יכול להיות פוטנציאל מאוד משמעותי לשמן ישראלי. בעתיד שמן הזית בהחלט יכול להיות מוצר יצוא - כזה שגם ייצור רווח כלכלי וגם רווח נוסף בקשרים עם השכנים שלנו".
התרעות פיקוד העורף