אבל מאחורי החגיגה יש גם סיפור של פערים, של שינויי טעם, ושל ניסיונות לייבא תרבות צרכנית עולמית- כזו שנכשלה כאן, בישראל, למרות כל הנוצץ והזיגוג.
בעוד שבארצות הברית, קנדה ובריטניה דונאט הוא מוצר יומיומי, בישראל נותרה הסופגנייה קונספט עונתי בלבד. רשת Dunkin’ Donuts, מהאימפריות הגדולות בעולם עם למעלה מ-13,000 סניפים ב-45 מדינות, ניסתה בשנות ה-90 לכבוש גם את השוק הישראלי. אבל אחרי כמה ניסיונות כושלים הסניפים בתל אביב, רמת גן וירושלים נסגרו. הציבור המקומי לא התחבר לתרבות "הדונאט עם הקפה". אולי בגלל מזג האוויר, אולי בגלל ההרגלים הקולינריים, ואולי כי לישראלי יש מקום אחד לסופגנייה: חנוכה.
דונאטס - סיפור הצלחה עולמי שכשל בישראל
כדי להבין את ההבדל, צריך לבחון את הבסיס התרבותי. בארצות הברית דונאט הוא חלק בלתי נפרד מהבוקר האמריקאי. בעיירות קטנות ובערים גדולות, כל תחנת דלק וכל סופרמרקט מחזיקים מתקן סופגניות טריות לצד הקפה. מדובר בתרבות של זמינות, נוחות ופינוק קטן באמצע היום.
לעומת זאת, בישראל הצרכן המקומי נצמד לארוחת הבוקר המסורתית - קפה הפוך ולחמנייה, בורקס, או סנדוויץ' עם גבינה לבנה. סופגנייה? רק בחנוכה. גם הניסיונות של רשתות קפה להציע דונאטס באופן קבוע נתקלו בקושי: אין ביקוש שוטף. הלקוח הישראלי רואה במוצר הזה "חטא" חגיגי, לא מאפה יומיומי.
אבל אולי דווקא בזה טמון הקסם: ברגע שהעונה נפתחת, כולם נוהרים. המאפיות הופכות לזירת תחרות של טעמים, צבעים ומילויים, והצרכן הישראלי מוצא את עצמו מתלבט בין ריבת פירות יער לפיסטוק מלוח, בין נוטלה לשוקולד בלגי, ובין קלאסיקה פשוטה למפלצת של 600 קלוריות.
החגיגה המתוקה שמסתירה פערים של מאות אחוזים
בדיקה מקיפה שערכנו בשבוע האחרון מגלה נתונים מפתיעים - ובעיקר מכעיסים. אותה סופגנייה בדיוק, עם מילוי שוקולד או ריבה, יכולה לעלות 1.90 שקלים בקרפור לעומת 6.90 שקלים בסטופמרקט, פער של 260% על מוצר זהה כמעט לחלוטין.
כך נראים המחירים ברשתות (נובמבר 2025):
אותה בצקית מטוגנת, אותו אבקת סוכר- אבל הבדל של כמעט פי ארבע. ברקע, צריך לזכור שמרכיבי הסופגנייה עצמם - קמח, שמן, ריבה, ביצים - התייקרו בשנים האחרונות בשיעור ממוצע של כ-8-12%. אבל העלייה במחירים לצרכן גבוהה בהרבה. הסיבה: החג הפך למוקד רווח קל עבור הרשתות. סופגנייה היא מוצר דחף, כזה שנרכש כמעט בלי לחשוב.
מאפיות הבוטיק: מאפה עממי שהפך לפריט יוקרה
אם פעם הסופגנייה הייתה המאפה העממי של החג, הרי שבשנים האחרונות היא הפכה לסמל סטטוס. מאפיות בוטיק ומותגי פרימיום הפכו את הסופגנייה למוצר קולינרי מעוצב, עם קצפות, ציפויים, אלכוהול וטעמים מתוחכמים.
הסופגניות המושחתות הפכו לקטגוריה בפני עצמה, עם מילויים כמו קרם פיסטוק, קרמל מלוח, ריבת חלב עם נוגט, או קצפת פירות יער. חלק מהמאפיות מציעות אף "סופגניות גורמה" עם מילוי של ממתקים יוקרתיים או אלכוהול- קוניאק, ליקר דובדבנים או וויסקי. במילים אחרות, הסופגנייה הפכה למוצר חווייתי, לא רק למזון. היא מצולמת, מתויגת באינסטגרם, ומזכירה יותר קינוח יוקרתי ממסעדה מאשר מאפה עממי.
דפוסי הצריכה בישראל: חג אחד, שוק שלם
היקף הצריכה של סופגניות בישראל הוא עצום. על פי נתוני מכירות שנאספו ברשתות השיווק ובמאפיות הגדולות, במהלך עונת החג נמכרות בין 25 ל-30 מיליון סופגניות, כלומר 3-4 סופגניות לאדם בממוצע. העונה נמשכת כחודש וחצי - מסוף אוקטובר ועד סוף דצמבר- אבל 70% מהמכירות מתרכזות בשבוע אחד בלבד: שבוע החג.
בעבר, רוב הצריכה התרחשה בתוך שמונת ימי החנוכה, אך בשנים האחרונות החלו המכירות מוקדם יותר. כבר לאחר סוכות, בסוף אוקטובר, ניתן לראות את המדפים מתמלאים. בתחילת נובמבר נרשמת עלייה הדרגתית, והשיא מגיע בימים הסמוכים להדלקת הנר הראשון. תופעה מעניינת נוספת היא הצריכה הטרום-חגיגית: כ-30% מהסופגניות נמכרות לפני החג עצמו- למסיבות בבתי ספר, בגנים ובמקומות עבודה.
מה הישראלים מעדיפים? קלאסיקה מול חדשנות
למרות כל החידושים, הישראליים נשארים נאמנים לטעם הילדות. לפי נתוני הספקים הגדולים, כ-60% מהמכירות עדיין שייכות לסופגניות הקלאסיות- ריבה, שוקולד וריבת חלב. הטעמים הפופולריים בישראל לשנת 2025:
העדפות הצריכה משקפות גם את השפעת המדיה החברתית. לא מעט לקוחות רוכשים סופגניות על פי מראה ולא על פי טעם. תמונה באינסטגרם עם סופגנייה מרשימה שווה בעיני רבים את ההוצאה, גם אם בפועל המוצר פחות טעים.
מגמות כלכליות: צרכן חכם, תקציב מוגבל
העלייה במחירים לא נעלמה מעיני הציבור. סקרי צרכנות שערכנו מראים כי 40% מהצרכנים משנים את דפוסי הקנייה שלהם בגלל יוקר המחיה גם בעונת החגים. הם קונים פחות סופגניות, מחפשים מבצעים, עוברים לרשתות הזולות - ואפילו מתחילים להכין בבית.
חיפוש המונח "מתכון לסופגנייה ביתית" בגוגל עלה השנה ב-25% לעומת השנה שעברה. עלות הכנת תריסר סופגניות בבית עומדת על כ15--20 שקלים בלבד, כלומר פחות משני שקלים לסופגנייה - מחיר שמנצח כל רשת קמעונאית. אלא שלא כולם בוחרים בדרך הזו. הצעירים רואים במאפה סמל לאירוע חברתי. מבחינתם, לשלם 20 שקלים על סופגנייה עם קרם פיסטוק זו לא התייקרות - זו חוויה.
הבדלים בין קבוצות אוכלוסייה
השוואה בינלאומית: אנחנו משלמים יותר מכולם
ההשוואה לאירופה מדגישה עד כמה השוק המקומי יקר. בבריטניה, למשל, ניתן לקנות מארז של 5 סופגניות קלאסיות ב-1 פאונד, כלומר כ-5 שקלים בלבד. המחיר לסופגנייה אחת עומד על כ-1 שקל בלבד. בישראל, גם ברשת הזולה ביותר המחיר כפול. במרכולים ובמאפיות העירוניות- פי ארבעה עד שבעה. הפער הזה לא נובע מעלויות ייצור בלבד אלא ממבנה שוק ריכוזי, תחרות מוגבלת ותרבות צריכה שמקבלת כמעט כמובן מאליו את ההתייקרויות.
תופעת הפער הפסיכולוגי: "פעם זה עלה שקל"
דור המבוגרים בישראל, שחווה את הסופגנייה של פעם - קטנה, פשוטה, עם ריבה בלבד - מתקשה להשלים עם העובדה שמאפה אחד הפך למותרות. ביטויים כמו "פעם זה עלה שקל" או "פעם זה היה לילדים" הפכו שכיחים בשיחות על יוקר המחיה. לעומת זאת, הצעירים רואים בסופגנייה סמל עונתי לחוויה. בעיניהם היא כבר לא מאפה אלא אירוע - חלק ממסורת מתחדשת של רשתות חברתיות, צילום, טעם ועיצוב.
הכיס הישראלי: בין אור לחושך
כשבוחנים את היקף ההוצאה הכוללת, מדובר בשוק שמגלגל כ-200-250 מיליון שקלים בעונה. משפחה ממוצעת בישראל מוציאה בין 80 ל-120 שקלים על סופגניות בלבד, ובתקופת חגי החורף מדובר בהוצאה שלא תמיד נראית - אבל מצטברת. עבור מעמד הביניים, כל שקל נחשב. והפערים בין הרשתות הופכים את הבחירה היכן לקנות למשמעותית: רכישה של 20 סופגניות בקרפור תעלה כ-38 שקלים, לעומת 138 שקלים באותה כמות בסטופמרקט. הפער - 100 שקלים.
המסר לצרכן: ליהנות, אך בתבונה
אין חג חנוכה בלי סופגנייה. היא סמל, מסורת וריח של ילדות. אבל בעידן של יוקר מחיה מתמשך, כדאי לזכור שגם חגיגה מתוקה יכולה להפוך לנטל כלכלי. כך תוכלו לחסוך מבלי לוותר על הטעם:
מבט קדימה: האם נראה שינוי בתרבות הסופגנייה בישראל?
ייתכן שבעידן שבו הקולינריה הישראלית מתפתחת במהירות, גם הסופגנייה תמצא את עצמה בעיצומו של שינוי. כבר היום רואים ניסיונות להציע גרסאות בריאות- אפויות, ללא סוכר, או טבעוניות. אך נכון לשנת 2025, זה עדיין שוק קטן. הצרכן הישראלי רוצה את השמן, את הקרם ואת אבקת הסוכר.
יחד עם זאת, מגמות עולמיות של בריאות ותזונה מודעת משפיעות גם כאן. יותר ויותר מאפיות מציעות סופגניות קטנות במנות מוקטנות, או כאלה עם קמחים מלאים. ייתכן שבעתיד נראה שינוי תרבותי עמוק יותר, שבו הסופגנייה תחזור להיות מאפה יומיומי קליל, אולי אפילו לאורך כל השנה - אך הדרך לשם עוד ארוכה.
סיכום: מתיקות של מסורת מול מציאות של יוקר
הסופגנייה היא הרבה מעבר למוצר מזון. היא סמל של זיכרון, של חג, של משפחה, אבל גם של כלכלה, רווחיות ותודעה צרכנית. היא מספרת את סיפורו של הצרכן הישראלי ב-2025: בין הרצון ליהנות, לבין הצורך לחסוך; בין נאמנות למסורת, לבין פתיחות לחדשנות; בין טעם מתוק, לבין מציאות מרירה של יוקר מחיה.
ישראל מנסה להיראות כמו אירופה, אך כשמדובר במחירים - היא משלמת פי שניים ואף פי שבעה. בעוד שבערים כמו לונדון, ברלין או ניו יורק דונאט הוא מוצר שגרתי וזול, כאן הוא נשאר קישוט עונתי. רשת דאנקן דונאטס אולי לא הצליחה לשרוד, אך הסופגנייה הישראלית- עם כל הזיגוג והקלוריות- ממשיכה להוכיח שמסורת חזקה יותר ממותג.
ובסופו של דבר, גם אם המחירים גבוהים, הישראלים לא יוותרו על הנשיכה הראשונה, זו שמחזירה לרגע את הילדות, את בית הסבתא, ואת התחושה של חג אמיתי. רק אולי הפעם - עם פחות שמן, יותר מודעות, והרבה יותר השוואת מחירים.
התרעות פיקוד העורף