הבעיה היא שלא רק שלא מדובר בשתי טענות שנובעות אחת מהשנייה - שבגלל “ההזנחה” של הממשלה הדגים התייקרו – אלא בשתי טענות שסותרות אחת את השנייה. מישהו חושב שרמי לוי מייבא דגי סלמון מנורווגיה בגלל שהוא אנטי ציוני? שהבאסטיונר בשוק מוכר לברקים מקפריסין בגלל מחסור בפטריוטיות? ברור שלא. הם עושים את זה כי יותר זול לייבא מאשר לגדל בארץ. המשמעות היא שאם הם היו מתעקשים לקנות דגים “תוצרת הארץ”, המחיר שלהם בהכרח היה יקר יותר.
זה נכון לא רק לגבי דגים. תמיד כאשר יש יבוא, המשמעות היא שייצור עצמי יהיה יקר יותר. אף אחד לא מתנדב לשלם מיוזמתו על הטסה וקירור ואחסון וכל הוואג’רס מסביב אם הוא יכול למצוא את אותו מוצר יותר בזול בעכו או בטבריה. ולכן כל הדיבורים האלו על השקעה של המדינה וסבסוד של התעשייה הם סתם מסך עשן סוציאליסטי שמנסה להשכיח את האמת הפשוטה: שאם סלמון עולה בארץ 100 שקל ובנורווגיה 80 שקל, אז הוא ימשיך לעלות 100 שקל גם אם המדינה תסבסד 40% מעלות הגידול והדיג שלו. אנחנו פשוט נשלם 60 שקלים מהארנק שבכיס הקדמי, ועוד 40 המדינה תיקח לנו, במיסים, מהכיס האחורי. “סבסוד” ו”השקעה ממשלתית” לא הופכים מוצר ליותר זול או משתלם לגידול וייצור. זו בסך הכל דרך להשתמש בכסף שלנו כדי להעמיד פנים שזה מה שקרה. המחיר הריאלי נשאר אותו מחיר עם הבדל אחד קטן – סלמון אני יכול לבחור שלא לקנות, מיסים אני לא יכול לבחור שלא לשלם.
למתנגדי רפורמת החלב יש לא מעט טענות - סלט כבר אמרנו - אבל כמובן שאי אפשר להתייחס לכל פלקט שתלוי על השער הצהוב בכניסה לקיבוץ מלכיה, ולכן נחלק אותן לשתיים: הטענות הכלכליות והטענות ה”ציוניות” וה”ביטחוניות”.
את התשובה לכל הטענות הכלכליות אפשר לתמצת לעיקרון הבסיסי שכבר הזכרנו: אף יבואן לא יתנדב לשנע גבינות ובקבוקי חלב לאורך אלפי קילומטרים רק כי הוא לא מתחבר למנגינה של "התקווה". הוא יעשה את זה רק אם למרות כל עלויות ההובלה והאחסון זה עדיין ייצא לו – ולכן גם לנו, הצרכנים – יותר משתלם. לכן כל הטענות הכלכליות נגד הרפורמה פשוט לא תקפות. אם בעלי הרפתות צודקים וזה “לא אפשרי טכנית” או “לא משתלם כלכלית” לייבא חלב וגבינות, מה יש להם להיאבק נגד זה ולדרוש מכסים ומכסות? שייתנו ליבואנים לנסות וליפול על האף, ואז הם כבר יחזרו אליהם בזחילה ויבקשו עוד מהחלב הישראלי הזול והיעיל הזה. הפאניקה של בעלי הרפתות והמחלבות, ובהחלט יש כזו, מעידה שזה לא המצב.
ולא, לשפוך על ענף החלב עוד כסף כמו שמציע משרד החקלאות בתוכנית “תשעת הצעדים” שלו מבלי לפתוח באמת את השוק לתחרות ולבטל את המכסות, לא יוריד את המחירים. החלב הישראלי יישאר יקר יותר מהאירופי ביותר מ־60%, ומשרד החקלאות פשוט ייקח את הכסף מהכיס האחורי שלנו כדי לממן את האירוע. על זה נאמר “מויחל טויבע’ס”.
על הטענות הציוניות כמו “תוצרת הארץ” ו”ביטחון המזון” בכלל אין מה לדבר. מה זה עוזר שהאוכל שלנו מיוצר בארץ, אם האוכל של האוכל שלנו מיובא? עם כל הכבוד לרפתנים והלולנים שמתעקשים לגדל בקר ותרנגולות בישראל, את המספוא והזרעונים הם יודעים טוב מאוד לייבא מאיפה שצריך. אם באמת יהיה מצור עולמי על ישראל ולא יגיעו לפה סחורות, לא יעזרו לנו הרפתות בעוטף עזה ובגליל העליון, משום שפרות שלא אוכלות לא מסוגלות לתת חלב. ובכלל, לאן נעלמים כל אותם ציוניים וביטחוניסטים כשרפתן בעוטף עזה רוצה להרחיב את הרפת שלו ולייצר יותר חלב, אבל לא יכול בגלל המכסה שמגבילה אותו ופוגעת בהתייעלות וביתרונות לגודל? מדוע אנחנו לא רואים אותם עולים על בריקדות אז?
אפשר כמובן להמשיך, ובעיקר לשאול למה אנחנו רואים כל כך הרבה התנגדות בתקשורת ואצל פוליטיקאים מסוימים אם הדברים כל כך ברורים. כמו תמיד, התשובה היא קבוצות אינטרסים. שלושה מיליון משקי הבית שייהנו מהרפורמה ישמחו לשלם כמה עשרות שקלים פחות כל חודש, אבל הם לא ייצאו על זה לרחובות. לעומתם, אותם 200 או 300 רפתנים ועוד כמה בעלי מחלבות יעשו הכל כדי שהרפורמה לא תעבור, גם אם זה אומר לשפוך מיליונים על קמפיינים או לחסום כבישים. ובמדינה כמו שלנו, שבה מי שצועק הכי חזק בדרך כלל מנצח, נותר רק לקוות ששר האוצר יצליח להמשיך ולעמוד נגד הלחצים כדי שכולנו, אזרחי ישראל, לא נהיה בצד המפסיד.
התרעות פיקוד העורף