חג הפסח, לעומתו, שייך לעולם אחר. זהו חג של יין, בעיקר יין כשר, אדום, ולעיתים יינות מתוקים או חצי יבשים. כאן הצריכה היא טקסית, משפחתית, קשורה לקידוש, לארבע כוסות, ולאירוח רב משתתפים סביב שולחן הסדר. האלכוהול החריף כמעט ואינו במרכז, למעט מגזרים מסוימים.
חג הפורים הוא סיפור שונה לחלוטין. זהו חג שמבחינה צרכנית מהווה מתחרה מגזרי ישיר לראש השנה האזרחי. לא מבחינת הקהל אלא מבחינת דפוסי הצריכה. בפורים נרשמת צריכת אלכוהול חריף גבוהה מאוד, אך היא מתפלגת על פי מגזרים. הציבור הדתי והמסורתי צורך כמויות גבוהות של יין, ערק, וויסקי ולעיתים גם וודקה, כחלק ממסורת של שמחה, סעודות, התכנסויות ואירועים קהילתיים. אצל הציבור החילוני, פורים מתבטא במסיבות, ברים, מסיבות רחוב וצריכה גבוהה של קוקטיילים, טקילה, וודקה ובסיסים לאלכוהול מעורבב.
זהו שינוי עמוק בדפוסי הצריכה. בעבר, בקבוק יוקרתי היה נשמר לנכבדים, לאנשי עסקים, ל"חבר שמבין". היום, בקבוק טקילה במחיר של 1,000 עד 1,200 שקלים על השולחן הפך לסטנדרט באירועים מסוימים. הראווה החליפה את החיסכון, והנראות גברה על השימוש בפועל.
טקילה קלאסה אזול פלאטה בנפח 700 מ״ל נמכרת בבית היין במחיר של 669 שקלים, בעוד שבחנויות אחרות המחיר מתקרב ל־725 שקלים. טקילה קלאסה אזול רפוסדו נמכרת במחירי מבצע סביב 850 שקלים, אך ברוב החנויות המחיר מתקרב ואף חוצה את רף ה־1,000 שקלים. כל המחירים האלו מתייחסים לאותם מותגים, אותם נפחים ואותו יבוא, וממחישים כי גם בתוך ישראל עצמה, ללא השוואה לחו״ל, פערי המחיר יכולים להגיע לעשרות ואף למאות שקלים בקנייה אחת.
התרעות פיקוד העורף