שתי לקויות הראייה הנפוצות ביותר הן קוצר ראייה ורוחק ראייה – שתיהן נובעות מפגם במבנה העין. קוצר ראייה מקשה על ראייה למרחק, אך אינו פוגע בראייה לקרוב, ולכן מי שסובל ממנו יוכל לקרוא או להשתמש במחשב, אך יתקשה לזהות עצמים מרוחקים. לעומת זאת, רוחק ראייה מקשה בעיקר על ראייה לקרוב, ולעיתים גם על ראייה למרחק – בהתאם לחומרת הלקות.
בה בעת, למרות שלקויות אלו ניתנות לתיקון באמצעים מוכרים – כמו משקפיים, עדשות מגע או ניתוח לייזר – עולה שאלה מורכבת יותר כשמדובר בשילוב של קוצר או רוחק ראייה עם זוקן ראייה (פרסביופיה). זוקן ראייה הוא ליקוי נפוץ המופיע לרוב לאחר גיל 40, ונגרם מירידה בגמישות העדשה והיחלשות השריר האחראי לשינוי קמירותה. הליקוי מהווה חלק בלתי נפרד מתהליך ההזדקנות הטבעי, ומתבטא בירידה הדרגתית ביכולת ההתמקדות למרחק קרוב. התסמינים השכיחים כוללים קושי בקריאה, במיוחד באור חלש, עייפות בעיניים לאחר מאמץ מתמשך, טשטוש זמני במעבר בין ראייה לרחוק ולקרוב, ולעיתים גם כאבי ראש. אף שטרם זוהתה סיבה רפואית חד-משמעית לתופעה, מחקרים מצביעים על קשר מובהק בין הופעתה לבין ירידה בגמישות העדשה התוך-עינית.
במקרים רבים, הפתרון לשילוב בין קוצר או רוחק ראייה לבין פרסביופיה מגיע בדמות משקפי מולטיפוקל. כשמם כן הם – משקפיים בעלי מוקדי ראייה מרובים (Multi-focal), המאפשרים ראייה תקינה לטווחים שונים, מבלי להחליף משקפיים בין פעילויות. משקפי מולטיפוקל מיועדים ברוב המקרים לבני 40 ומעלה – גיל שבו מתחילה ירידה הדרגתית ביכולת הראייה לטווח קצר, תופעה המוכרת, כאמור, כזוקן ראייה. בשל הקושי להתמקד באובייקטים קרובים, רבים נדרשים להגדיל את גודל הפונט בטלפון או להיעזר במשקפי קריאה. עבור מי שסבל בעבר מקוצר ראייה וכעת מתמודד גם עם זוקן ראייה – משקפי מולטיפוקל מהווים פתרון אופטי משולב.
לדברי ד"ר דפנא, ניתוח בשיטת MonoVision מתבצע באמצעות טכנולוגיות לייזר מתקדמות לתיקון ראייה – לרוב באחת משתי שיטות: Z-LASIK או Trans-PRK ב-Z-LASIK פתיחת הקרנית נעשית כולה באמצעות לייזר, ללא שימוש בלהב. לעומת זאת, בניתוח Trans-PRK מוסרת תחילה שכבת האפיתל העליונה של הקרנית בדאמצעות לייזר, ולאחר מכן מעוצבת הקרנית עצמה בהתאם לצורך התיקון.במהלך הניתוח, מותאמות שתי העיניים לצרכים שונים: עין אחת מכוונת לראייה מרחוק, בעוד שהשנייה מתוקנת לראייה מקרוב – לרוב בהפרש של 1–2 דיופטר{ יחידת מידה אופטית שמשמשת לתיאור העוצמה של עדשה – כלומר, עד כמה היא מרכזת או מפזרת אור}.
לפני שמתקבלת החלטה על ביצוע ההליך, נערכת סדרת בדיקות מקיפות הכוללת מדידת חדות ראייה, מיפוי קרנית ובדיקות נוספות לבחינת התאמה. בנוסף, מקובל לבצע סימולציה מוקדמת של התוצאה הצפויה באמצעות עדשות מגע המדמות MonoVision כדי לוודא שהמטופל מסוגל להסתגל לחלוקת הראייה בין העיניים.